פורום - הורים משתפים ומתייעצים

הגדולה מקנאה :-) זה ממש טבעי ונורמלי . היא רוצה אתכם ההורים רק לעצמה. זה לא משהו יוצא דופן או חריג או בעיה אצלה חלילה.
מבחינה פרקטית נקודתית התשובה היא באמת מה שאתם עושים כרגע - להפריד פיסית בין הילדות...ולנסות את התסכול שלכם (המובן) להוציא לא על הילדה.. היא לא פועלת כך במכוון. ומה שבאמת חשוב, משמעותי וישפיע לאורך זמן זה היכולת שלכם ההורים ליצור קרבה רגשית ופיסית משמעותית לשתיהן כך שכל אחת מהן תהיה "שבעה" ומוזנת מכם ההורים עד כמה שאפשר. זה מצריך מחשבה יצירתית איך לעשות זאת כך שזה יתאים לכם ולדרך חיים שלכם במהלך היומיום.. בגיל הזה זה דורש מאיתנו אפילו לתכנן כל יום מחדש מבחינת פעילויות, לו"ז וכללים אחרים. כמה שיותר להשאיר את הילדה בגדולה קרובה אליכם כך בפעילויות השונות שאתם עושים כך שהיא תוכלי גם לקחת חלק וגם להרגיש קרובה אליכם.

אבי, שהוא לא adhd, סבל גם כן מנדודי שינה ונתנו לו עצה לישון עם מספר שניני שום מתחת לכרית, עד כמה שזכור לי הוא סיפר שזה עבד...
רק צריך לזכור לא לאכול אותן אח"כ

נשמע מעניין..
אנסה בלנדר מחר- היום אין לי שום..

איך אני מזדהה איתך...
אבל אוכל אולי לעזור לך מנסיוני
תוכלי להתקשר אלי, זה יהי יותר ברור (ונחמד...) מאשר כאן בפורום...
0583205580
מרים

רק להוסיף דבר חשוב -

חשוב לציין שבמהלך הלילה הוא יבש לחלוטין כבר חצי שנה וגם אם יש לו פיפי בלילה הוא קורא לנו שיש לו פיפי ואנו לוקחים אותו לשירותים.

ממליצה להכנס לאתר של מרכז רימון - יש שם מנוע חיפוש חכם למטפלים בהתאם לגיל ולבעיה. אפשר גם להתקשר להתייעץ ללא עלות. הצוות מאוד אדיב וגם אם לא יוכלו לעזור הם אולי ידעו להפנות אותך לכיוון המתאים

נקודת מבט נוספת. קודם כל כדאי לשמור על מערכת היחסים שלכם עם ילדכם מבחינה רגשית.. הוא לא עושה לכם דווקא ומה שקורה לו בכלל לא קשור אליכם כך שאין מקום לכעוס עליו. רט לכך, מאחר ואתה מציין שבלילה אין בריחת שתן אז יכול להיות שזה קשור לנושא של הרפייה. כאשר הילד ישן הוא בהרפייה מוחלטת ונמצא בתוך מנוחה עם עצמו מכל הבחינות. לעומת זאת אם בגן בלבד הוא חווה בריחת שתן אז יכול להיות שזה תוצאה של סטרס מסויים שבאופן טבעי ילדים בגן חווים מסיבות שונות (למרות שלנו המבוגרים זה נראה כאילו גן ילדים זה גן עדן ואין להם שום סיבה להרגיש שם סטרס כלשהו... מבחינה סובייקטיבית כשאתה ילד בתוך חברת ילדים ורחוק מהבית זה לא כך). ולכן בעיני צריך לחשוב על הכיוון הזה, איך לאפשר לו מנוחה רגשית בתוך האינטנסיביות של הגן. זוהי מחשבה שדורשת גמישות ויצירתיות ואולי גם שיתוף פעולה של הצוות בגן אבל לדעתי זה הכיוון שהילד זקוק לו כעת לתקופה מסויימת עד שילמד עצמו ואת גופו מתוך מנוחה והרפייה ומיקוד שלו בעצמו מתוך שקט ומבלי הסחות דעת. בהצלחה!

ממליצה לחפש באתר של מרכז רימון מאמר בדיוק בנושא הזה עם עצות מה כדאי לעשות. אפשר גם להתקששר להתייעץ, הצוות מאוד אדיב ויוכל להפנות אותך למידע שאולי יוכל לסייע.

לא הבנתי

לא הבנתי

נשמע כמו משהו רגשי. ניסיתם לשוחח איתו? שיחות עם בעל מקצוע?

יש לך ילד חושב ומעמיק, ובאמת הנושא הזה מרתק ביותר ומפחיד. הלא כן? אם הוא עסוק בזה יותר משלושה שבועות כדאי להתיעץ עם מישהו שמבין, ובעיקר- לענות לו תשובות נכונות, רגועות. (ידוע שבסוף כול אחד מגיע לקיצו...) אפשר ללמד אותו להתפלל על אריכות ימים. תפילה מאד מרגיע את הילדים החכמים

רבקה יקרה שלום רב,
שמי אלעד יוסף ואני פסיכולוג בהתמחות חינוכית ודוקטורנט לחינוך. אשמח לענות לשאלתך ברוח מודל מחומש ההורות המציע עקרונות להורות מיטבית. המודל מכיל בתוכו חמישה מרכיבים שאם מיישמים אותם אנו נחווה הורות יעילה ומיטבית. חמשת המרכיבים של המודל כוללים: שותפות, מנהיגות, כללים, עצמאות ואהבה ובבסיס שלו המודעות. אני כבר ממליץ לכם להתייעץ עם איש מקצוע בתחום הטיפול בילדים ובהדרכת הורים. קיים פחד ממשי ממוות ונראה כי זה מעסיק אותו באופן מוגבר והוא מפגין מצוקה, כלומר העוצמה, ההכללה והתדירות בה הוא מושקע בה. אבל, החדשות הטובות הן שניתן לטפל בכך. חשוב לדעת, האם מישהו מכם מתמודד עם מחלה במשפחה? במידה וכן, חשוב לתווך לרמת התפתחותו ולא להסתיר ממנו, אך גם לא להציף אותו במידע. נראה כי הסבתא מאוד משמעותית עבורו והוא חושש מלאבד אותה ואף גייס אותה לגדל אותו במקרה שיקרה לכם משהו. הייתי רוצה להתחיל עם עיקרון השותפות – חשוב שההכנה תהיה בשיתוף וגיבוי מלא של ההורה השני בדרך בה תתווכו לבנכם את מושג המוות, במקביל, זה בסדר גם לשתף את הגננת, סביר להניח שיש לה ניסיון ואולי היא תוכל לתרום לכם מהידע שלה. תזכרי שאתם המבוגרים וזה מוביל אותנו לעיקרון המנהיגות - להסביר לילד בהתאם לרמת התפתחותו על מושג המוות. לצורך כך, ניתן להיעזר בספרי ילדים בנושא זה. זכרי, אתם מקור הביטחון של בנכם, שדרו ביטחון ואופטימיות לגבי מצב בריאותכם, גם אם ישנן בעיות בריאות. האמינו ביכולתו של בנכם להתמודד עם המצוקה. הימנעו מסכנות מיותרות ושימרו על בריאותכם, אתם המודל לחיקוי, הילד יפנים זאת וזה בפני עצמו יפתח אצל בנכם תחושת מסוגלות פנימית לנהל את מצב בריאותו, כך הוא ילמד גם שיש לו שליטה (לפחות ברוב הדברים) וזה יוביל להפחתת מתח.
השתדלו למנוע ממנו לצפות בתכנים העוסקים במוות ובכלל חדשות. הכניסו למשפחתכם ערכים של קידום בריאות כגון: תזונה, ספורט, שינה, וכו" ערכים אלו יחזקו את חווית השליטה שלו במצב הבריאותי. כמובן, נאה דורש נאה מקיים... מדי יום הפגינו דאגה, אך לא מוגזמת לגבי איך הוא מרגיש? וזה מוביל אותנו לעיקרון האהבה – בנכם זקוק להמון אמפתיה למצבו, שמישהו רואה ומבין את המצוקה שהוא חווה. כל השאלות שהוא שואל אתכם, זאת הזמנה לא רק להקשיב לו, אלא בנוסף הוא מפציר בכם לסייע לו להתמודד עם המצוקה. מבחינת בנכם, החוויה הפנימית שלו, כאילו זה הולך לקרות... אני ממליץ כשהוא פונה אליכם עם השאלות לומר לו למשל: "אני רואה שאתה מודאג מאוד, ומפחד להישאר לבד וחשוב לך לדעת ולהיות בטוח שלא תישאר לבד, זה מאוד לא נעים מה שאתה מרגיש, אני רוצה לעזור לך" ילדים בגיל של בנך זקוקים באופן מוגבר שירעיפו עליהם אהבה פיזית כגון: נשיקות וחיבוקים, תרגישו חופשי להפגין זאת, כיוון שהם מפחיתים מתח. אני ממליץ על זמן איכות לבד עם בנכם - לפחות 20 דק' ועדיפות לכל יום, או לפחות 3 פעמים בשבוע, בזמן זה חשוב מאוד כי בנכם בוחר מה לעשות. חשוב לתת לבנכם לבטא ולגיטימציה למלוא החששות והרגשות שלו, אך גם לסייע לו לעבד לצד תיווך המותאם לרמת התפתחותו. חשוב להשתמש בשפה של אופטימיות וחיוביות. חשוב לשמור על עשייה, עשייה מבטלת מחשבות שליליות – לתת לבנכם לבשל, לאפות, פעילות ספורט, ציור, וקריאת ספרים – ניתן גם ספרים על מוות לילדים בגיל הרך ולקשר למצוקה שלו. כל אלו מהווים כלי הפגה מצוין. לצד כל האהבה חשוב לחזק את המסוגלות של הילד בלהתמודד עם המצוקה וזה מוביל אותנו לעקרון העצמאות – חשוב שהוא שואל שאלות, כיוון שזה חלק מהתפתחות העצמאות שלו, שכן סקרנות זה הבסיס לידע>כוח>תחושת מסוגלות>עצמאות. חשוב גם לענות באופן קונקרטי ולא להציפו במידע. אני רוצה שגם תלמדו אותו להתמודד עם המצוקה וליצור ביטחון פנימי, לא לענות על כל שאלה, לתת לו לחשוב מדי פעם בעצמו, כך הוא ימצא כוחות ויסמוך על עצמו יותר. ניתן לשאול אותו מה מסייע לו להירגע ולהרגיש בטוח יותר וללמד אותו כלים כגון: הרפיה, מדיטציה או כל דבר אחר המותאם להתפתחותו. ייתכן כי הסיטואציה של הארנבות שמתו מייצגת עבורו משהו אחר באופן סימבולי, אולי הדרך שנאמר לו שהן מתו, אולי אסוציאטיבית קשור למשהו אחר ואולי הוא עשה הכללה לשאר המשפחה. זכרי, כי זאת הפגישה הראשונה שלו עם המוות באופן ממשי וייתכן שלא היה עיבוד לאובדן של הארנבות ולמוות עצמו. העיקרון האחרון אליו אני רוצה להתייחס הוא כללים – לא ציינתם על כך שהילד עובר על הכללים, אך באופן כללי האם קיימת מודעות לכללים בביתכם? כללים מסייעים בהפחתת מתח, כיוון שהעולם ברור יותר, קיימת פחות עמימות ואי ודאות שהם המקור לחרדה. הכללים יסייעו לו בוויסות הרגשי והוא ירגיש שהוא יכול לסמוך על מה שאתם אומרים לו בעת מצוקה, בתנאי שתציבו כללים עקבים נחושים וברורים בכל תחומי החיים למשל: שינה, אכילה, זמן מסך וכו".
שיהיה המון בהצלחה

הדר יקרה שלום רב,
שמי אלעד יוסף ואני פסיכולוג בהתמחות חינוכית ודוקטורנט לחינוך. אשמח לענות לשאלתך ברוח מודל מחומש ההורות המציע עקרונות להורות מיטבית. המודל מכיל בתוכו חמישה מרכיבים שאם מיישמים אותם אנו נחווה הורות יעילה ומיטבית. חמשת המרכיבים של המודל כוללים: שותפות, מנהיגות, כללים, עצמאות ואהבה ובבסיס שלו המודעות.
קודם כל, אני רואה ומבין שאתם מותשים ועייפים, לצד זאת כל הכבוד לך שאת פונה לעזרה. אני שמח על המודעות שלך לכך ששינה היא צורך בסיסי וחיוני לגדילה של בנך ובכלל להתפתחות שלו. חשוב לי לדעת, האם טרם קניתם את המיטה היו גם קשיים בשינה וכעת החריפו? האם מלבד מיטת המעבר חלו עוד שינויים לאחרונה במשפחה היכולים להשפיע על בנך? הייתי רוצה להתחיל עם שותפות – כתבת: "אנחנו לא יודעים מה לעשות", האם גם ההורה השני אינו יודע מה לעשות? אני מציע כי ההתמודדות עם קשיי השינה של בנך תהיה בתיאום מלא וחשיבה משותפת עם ההורה השני לגבי דרך ההתמודדות הכוללת מטרות וכללים, כמו כן חשוב שתגבו (גם אם אינכם מסכימים) ותחזקו את המסוגלות ההורית של אחד והשנייה, אני רוצה שתחלקו את שעות הערות ביניכם על מנת שלא תהיו כל כך עייפים ובהקשר זה אני מציע גם שתפרגנו אחת לשנייה זמן מנוחה כך שההורה השני יהיה עם הילדים. ייתכן כי בהתחלה בנכם יקשה עליכם ויטה לבכי רב יותר, חשוב להפגין חזית אחידה ולא להיכנע, אך כמובן ברגישות רבה וזה מוביל אותנו לעיקרון האהבה - ילדים בגיל של בנך עדיין זקוקים שירעיפו עליהם אהבה פיזית כגון: חיבוקים ונשיקות בעת זמן איכות. אני ממליץ לפחות 20 דק' ועדיפות לכל יום או לפחות 3 פעמים בשבוע, בזמן זה ניתן לשוחח ולעבד עימו, חשוב להפגין אמפתיה, למשל: "אני רואה שקשה לך ואתה מפחד, מותר לפחד. " ניתן גם להעצים אותו ולהזכיר לו כיצד התמודד עם פחדים/קשיים אחרים בעבר, לסייע לו למצוא את הכוחות שבו, "אנחנו כאן בשבילך" חשוב לתת לילד לבטא את החששות שלו ולגיטימציה לרגשותיו. אפשרות נוספת היא לצייר את מה שהוא מרגיש. ילדים מבטאים את עולמם הרגשי דרך ציור, ניתן גם לקרוא ספרים בתחום ולשוחח על רגשות ולקשר לקושי שלו, אך חשוב לתווך לרמת התפתחותו. מיטת מעבר זה שינוי משמעותי עבורו, לכן חשוב לתכנן את טקסי השינה וזה מוביל אותנו לעיקרון המנהיגות - תזכרי שאתם המבוגרים ואתם המנהיגים, לכן חשוב לתכנן היטב את תוכנית החזרה לשינה (האם קיים טקס טרם השינה?) שתהיה עקבית להסביר לבנכם בהתאם לרמת התפתחותו על התוכנית. זכרי, אתם המודל לחיקוי ומקור הביטחון של ילדכם, אם תפגינו ביטחון ואמונה הן בעצמכם והן בילד בהתמודדות שלכם לסייע לבנכם, אני מאמין שזה יסייע להתמודדות טובה יותר של ילדכם. אני רוצה להתייחס לעיקרון העצמאות - אני רוצה שגם תלמדו אותו להתמודד, ניתן לתווך, אך לא לעשות במקומו, יש לחזק את המסוגלות של ילדכם ולעודד אותו לעצמאות בהתמודדות, מה יכול לסייע לו להתמודד עם הפחד לישון לבד, אני רוצה שהוא ימצא את הדרכים, ולא ישר תגיעי לישון איתו. כן ניתן להגיע מספר דקות להרגיע אותו עד שיירדם בהתחלה, וכך באופן הדרגתי לתת לו להתמודד עצמאית, כך שבפעם הבאה רק לדבר איתו מעבר לחדר או בכניסה לחדר. ייתכן שהמיטה הקודמת מייצגת עבורו ביטחון ואני רוצה שתלמדו אותו ליצור ביטחון פנימי, אפשר לתת לו לבחור אובייקט או ללמד אותו חשיבה היוצרת תחושת ביטחון שיסייעו לו להתמודד עם הפחדים. ייתכן וילדכם יתקשה להתמודד עם הכללים שתציבו לו לגבי השינה – לכן חשוב שהכללים יהיו הדרגתיים, כי מדובר בשינוי משמעותי בחייו של הילד. כמו כן, תהיו עקביים נחושים וברורים, אך גם רגישים לרמת ההתפתחות של ילדכם. הכללים יפחיתו את המתח שהוא חווה יסייעו לו בוויסות המתח והשינה, בשליטה בתסכול וכן לדחיית סיפוקים בתדירות בה הוא מתעורר ומבקש שתישנו לידו. בנוסף, זה יסייע לו גם בלמידה חברתית בגן. יתר על כן, הוא ירגיש כי הוא יכול לסמוך עליכם כאשר תתעורר סיטואציה של מצוקה, זה יתרום להורות ולזוגיות שלכם ויחסוך משאבים יקרים. אני מציע גם לפנות להתייעץ עם איש מקצוע בתחום של הדרכת הורים.
מקווה שהייתי לך לעזר,
המון בהצלחה.

טלי יקרה שלום רב,
שמי אלעד יוסף ואני פסיכולוג בהתמחות חינוכית ודוקטורנט לחינוך. אשמח לענות לשאלתך ברוח מודל מחומש ההורות המציע עקרונות להורות מיטבית. המודל מכיל בתוכו חמישה מרכיבים שאם מיישמים אותם אנו נחווה הורות יעילה ומיטבית. חמשת המרכיבים של המודל כוללים: שותפות, מנהיגות, כללים, עצמאות, אהבה, ובבסיס שלו המודעות. חשוב להיות מודעים לכך שהתנהגות של בנך נובעת תמיד מתוך הקשר משפחתי ולא רק הטמפרמנט, הטמפרמנט יכול לתת נטייה אך בסופו של דבר ההקשר הסביבתי הוא זה שמשפיע לאיזה דפוסי התנהגות נאמץ. חשוב לבחון את היחסים של אחיו הגדולים בפער של לפחות שש שנים, ייתכן שזאת הדרך שלו למשוך תשומת לב, אולי כבן זקונים עם פער גדול זה הוא חווה בדידות. כמו כן, לבחון עם עצמך מהי תחושת המסוגלות ההורית להתמודד ולסייע לקשייו של ילדך, כיצד את מגיבה להתנהגויות שליליות וכו. חשוב להיות מודעים לכך גם כי ההתנהגויות של ילדנו משפיעים על רגשותינו וילדינו חווים זאת. אבל אולי הדבר החשוב ביותר שאני רוצה שתהיי מודעת אליו זה שבנך לא סתם מגיב כפי שהוא מגיב, זה תמיד נובע ממצוקה לפחות בחוויה שלו, ככל שתהיי יותר מודעת, כך תוכלי גם יותר להיות בשליטה בהתמודדות יעילה יותר לסייע לבנך ללמוד רפרטואר התנהגויות רצויות. הייתי רוצה להתחיל עם שותפות - קודם חשוב לדעת האם יש הורה/מבוגר אחראי נוסף? במידה וכן, חשוב שתהיה שותפות מלאה ביניכם בכל הקשור לחינוך הילד בכלל ולא רק בהקשר לקשיים שציינת. חשבו יחד על מאפייני הילד בשותפות, על מיקומו במשפחה, ועל יחסי האחים אליו. תגבשו יחד מטרות וכללים לסייע לילד להתמודד עם קשייו. אני רוצה שתשתפי גם את ההורה השני בקשיים אלו ובקשי את הסיוע שלו וכן את הגיבוי. פרגנו אחד לשני בהתמודדות ובעיקר לחזק, כי אני מאמין לך שזה לא פשוט להתמודד עם הסיטואציות האלו ואיני מעוניין שתתמודדי לבדך. כאשר ילדכם אינו מתנהג יפה לאורחים, את יכולה לבקש מההורה השני שייקח אותו ויסייע לו על מנת שתוכלי לתת מענה גם לשאר הילדים בבית. אני מציע לפנות לגננת להתייעץ איתה האם באמת אין קשיים בגן כפי שתיארת, ומה לדעתה יכול לסייע לך בבית, שתפי אותה, לגננות יש לא מעט ידע, מעבר לכך היא יכולה לתווך לילד מצבים בהם הוא מפגין קשיים אלו. הזכרת כי הילד "מאוד טמפרמנט", ייתכן כי ישנם מצבים כי נגמרת לך הסבלנות וזה נורמלי, במצבים אלה כשאת מרגישה שאת לא יכולה לתת מענה הולם, בקשי את הסיוע של ההורה השני וכך גם הוא במצב הפוך. כאשר אינכם מסכימים בהתמודדות וזה גם בסדר, בבקשה לא ליד הילד, זה רק יבלבל אותו, תמיד הפגינו חזית אחידה מול התנהגויות שליליות של הילד וזה מוביל אותנו למנהיגות – זכרי, אתם ההורים מנהיגים, לכן חשוב לתכנן התנהלות בבית שתסייע לילדכם להתמודד עם קשייו וכן שתסייע גם לכם להתמודד באופן יעיל יותר, למשל כשמגיעים אורחים ואת כבר מכירה את המצבים ואת נקודות התורפה שלו המובילות אותו להתפרץ. אפשר לשוחח איתו טרם מגיעים אורחים, להסביר לו על מה שצפוי ולתת לו כלים להתמודדות תוך כדי הדגשה שאתם נמצאים כאן לסייע לו. אם אתם תפגינו ביטחון בהתמודדות, כך הוא גם יחווה ביטחון בהתמודדות וסביר להניח שבעת קושי יפנה אליכם לסיוע. דברו על ערכים בבית של כבוד בין בני אדם, אך לא מספיק לדבר, הפגינו זאת גם אתם בשגרת חייכם, הילד לומד הכול אתם המודל לחיקוי. ככל שתדגישו יותר את הכבוד ההדדי ביניכם ההורים ובין שאר בני המשפחה הוא גם יספוג זאת. הגדירו חוקים ברורים בבית, אם צעקתם על מישהו מבני המשפחה (זה קורה, זה נורמלי, גם אני "נופל" לפעמים...) בבקשה התנצלו על כך. האמינו בילדכם שהוא מסוגל להתמודד עם הקשיים שתיארת זה ייטע בו חשיבה חיובית ומסוגלות עצמית. כאשר אתם מארחים חברים הדגישו את הכנסת האורחים וגייסו אותו לסייע לכם – למשל להציע משהו לאכול, לכבד בממתק, למדו אותו את הערכים האלה. אם מתעוררת מריבה, אל תצעקו, הקשיבו לו שמעו את הצד שלו, ואם אכן טעה, למדו אותו לקחת אחריות וזה מוביל אותנו לכללים – קודם חשוב כי בשגרה יהיו כללים בבית וכל הזמן להזכיר ולתווך לילדכם את הכללים. כמו כן, "נאה דורש נאה מקיים" למשל: לא לצעוק בבית, לכבד אחרים. בהצבת הכללים חשוב כי הם יהיו עקביים, נחושים וברורים, כלומר לתווך לרמת התפתחותו של הילד. סביר להניח כי התגובות השליליות שתיארתם שילדכם מפגין נובעים ממצוקה פנימית. כאשר תיישמו את הכללים כפי שציינתי הוא יחווה פחות עמימות ואי ודאות וכך גם פחות מצוקה ולכן יטה פחות בנקיטת התנהגויות שליליות – "משתגע, משתולל, לפגוע וכו". שכן הוא ידע שיש רשת ביטחון ושקיים הסבר לכל דבר, סיבה ותוצאה, עולם ברור יותר. הצבת כללים יאפשרו ויסות עצמי, שליטה ולמידה חברתית ולכם יהיה בעיקר שקט נפשי עם תפקוד מיטבי יותר ופחות השקעת מאמצים ובדרך יתרום גם לזוגיות שלכם.
לגבי ענישה, מומלץ רק במקרים חריגים, חשוב שיהיה קשור לסיטואציה - אם פגע למשל בחבר או דיבר לא יפה אז העונש קשור לכך שלא יוכל להיפגש עם חבר שהוא רוצה עד שיתנצל. כמו כן, חשוב שזה יעשה במיידי ולא לאחר יום. זכרו, על מנת לא לתסכל את הילד לא על כל הפרה עונש רק במקרים משמעותיים, חשוב לתווך את העונשים מבעוד מועד בהתאם למטרות, הערכים והכללים שיצרתם. אם מתעורר התקף זעם בלתי נשלט, אפשר להחליט מבוא מועד על מקום ניטראלי להפרדה פיזית בו הוא נרגע ולאחר מכן לשוחח איתו על הסיטואציה, אם זה לא אפשרי ממליץ על איסוף – לאחר שהילד נרגע ההורה מחבק אותו לפחות 30 שניות. תיווך –ניתן לתווך את הסיטואציה שהתרחשה, לבנות את הנרטיב, וכיצד בפעם הבאה נתמודד. הכלה – להכיל את הרגש של הילד, לא את התגובות, כן לגיטימציה לרגש. כעת בואי נדבר קצת על אהבה – חשוב מאוד להיות אמפתיים לרגשותיו, זכרי התגובות הם סימפטום של הרגשות והרגשות סימפטום של המחשבות שלו. אפשר לומר לו: "אני רואה שאתה מאוד כועס ואני מבינה שקשה לך, אתה זוכר שדיברנו כיצד אפשר להירגע, אתה רוצה אולי חיבוק?". חשוב לשמור על זמן ילד מינימום 3 פעמים בשבוע ולפחות 20 דק' בזמן איכות הילד בוחר מה לעשות. גם כשאתם כועסים תמיד ללוות אני כועס אבל אוהב אותך מאוד. זכרי שקנאה נובעת ממצוקה, בררי איתו מה מציק לו ואז תתני מענה, הקנאה היא רק סימפטום של משהו אחר עמוק יותר. לצד קשייו, אני בטוח שבילדכם קיימים גם כוחות. הדגישו והעצימו אותם, אך לא באופן מוגזם אלא אותנטי. ילדים בגיל הרך אוהבים אהבה המורעפת עליהם באופן פיזי כגון: חיבוקים ונשיקות אין גבול למינון (:
בואי נסיים בעצמאות – התיווך אמנם חשוב, אך באותה נשימה גם לשחרר באופן הדרגתי את רמת התיווך , על מנת שיתמודד באופן עצמאי עם קשייו. תנו לו כלים להתמודדות, ובכל הצלחה שהוא חווה, שחררו מעט מהתיווך הניתן לו. חשוב לתת לו לבחור בין אפשרויות. למשל: אם הוא מסרב לשחק עם בת הדודה, אפשר להציע לו במקום זאת לעשות משהו אחר שהוא כן מתחבר אליו. זכרי, לא ניתן להכריח אותו לעשות משהו שאינו רוצה ואינו חיוני, החופש לבחור זה חלק מהעצמאות שלו.
מקווה שהייתי לך לעזר,
המון בהצלחה.