פורום - הורים משתפים ומתייעצים

היי,
אם התפרחת קיצונית יש משחה מעולה שקונים בסופר פארם אצל הרוקח. היא טובה לתפרחת חיתולים ועוד כל מיני גירויים עוריים. לא זוכרת את שמה, רק שהיא עושה פלאים. תבקשי מהרוקח משחה לתפרחת חיתולים וגירויים עוריים ללא מרשם, בקופסא כתומה.
חוץ מזה אמבטיות חמימות וארוכות, לסגור חיתול רק שהאזור יבש לגמרי . להחליף סוג חיתול (לייף עשה לנו תפרחת קשה בזמן שהאגיס ופמפרס לא.) ואם את מרבה להשתמש במגבונים תדאגי שיהיו ללא בישום ואפילו תשטפי אותם במים לפני השימוש כדי שכל הכימיקלים ירדו מהם ותכיני לך מראש כמה שטופים. שמן קוקוס מעולה לריפוי העור וגם שמן לבנדר (כמה טיפות) מהול בשמן שקדים.

אחלה שם

רוב הבנים נועם שאני מכירה הם באמת באמת מוצלחים, ממש שם של מוצלחות! הרבה נחת

איך לשכנע את הילד בצורה חיובית בלי לריב, ואיך תשיגי את מה שאת רוצה בטוב.
התשובות נמצאות בספר דיגיטלי שמצאתי וזה עובד כמו קסם :-)
ממליצה בחום
https://adamtal.com/offers/persuasion/?aff_id=hofit.zehavi@gmail.com

שלום טל, שמי נטלי – סטודנטית לתואר שני בחינוך מיוחד, ואשמח להתייחס לשאלתך ברוח מודל מחומש ההורות. ראשית, כל הכבוד לך על הדאגה לבנך. נשמע שהנושא מכביד עלייך וגוזל ממך המון כוחות נפשיים, ואני רואה שאת באמת דואגת לבנך ורוצה לשפר את היחסים ביניכם. עצם העובדה שאת מנסה לעזור לבנך, מראה שאת אוהבת אותו ומנסה לפעול מתוך מנהיגות הורית.
יש התנהגויות שיכולות לסייע לך בהתנהגות מול בנך. החשובה ביותר – הבעת אהבה, בעיקר באמצעות מעשים, גם במצב שגרה וגם במצבי קושי. אימרי לילדך בהזדמנויות שונות שאת אוהבת אותו, תשתמשי במגע גופני – חיבוקים, נשיקות, שתפי אותו בחוויות העוברות עלייך, אימרי לו כמה את גאה בו, המעיטי בביקורת ודחייה, תפרגני, ובמידת הצורך – תתנצלי. במצבים שהילד מתקשה, במצב רוח רע, או בוכה, תראי לו שאת מבינה איך הרגיש ושהתסכול שלו הוא לגיטימי. בצורה כזו תעזרי לבנך לרכוש תחושת בטחון עצמי, תחושת שייכות, ותבהירי לו שאכפת לך ממנו. מרגע שתבססי את זה, יהיה לך הרבה יותר קל להנהיג כללי התנהגות בבית, כללים שמשדרים אכפתיות, ולא נותנים לילד הרגשה של עונש. תהי עקבית ותספקי הסברים ברורים לכללים שלך. למשל בהתאם למה שתיארת לגבי ההשתוללות ברכב, אימרי לו שאת מבינה שזה הכעיס אותו שלקחת לו את הטלפון, אבל כרגע אתם נמצאים במצב בו הטלפון שלו הוא הכרחי, ואם לא יתן לך אותו אתם תלכו לאיבוד והוא לא יספיק למשל להגיע לחוג שלו. הוסיפי שבמהלך נהיגה ברכב, אנחנו לא משתוללים ולא מפריעים לאמא לנהוג משום שזה מסכן גם אותך וגם אותו. עניין נוסף הוא שילדים מתעקשים ועושים "דווקא", כי הם רוצים יותר שליטה על החיים שלהם. חישבי עד כמה לילד יש שליטה בחייו? האם את מאפשרת לו בחירה בסיטואציות נורמטיביות? אפשרי לו בחירה במסגרת הגבולות שאת הצבת. למשל, תאפשרי לו להחליט האם רוצה בזמנו החופשי להזמין חבר הביתה או לצאת לפארק לשחק, האם מעדיף להכין את שיעורי הבית לפני החוג או אחריו, וכן הלאה. הילד ירגיש טוב עם זה שיכל לבחור, ואולי בסיטואציות קשות יותר לא ירגיש צורך לקחת שליטה. בנוסף, הבהירי לו שלבחירות שלו יש השלכות - למשל, בגלל שבחרת לא לתת לי להשתמש בטלפון שלך בנסיעה, בחרת לאחר לחוג שלך ולפספס אותו. כך הכוח והאחריות עוברים לילד, ומצד שני הוא יבין שלהתנהגויות שליליות יש מחיר.
אני מאחלת לך הצלחה רבה עם בנך, בטוחה שתדעי לעשות את הבחירות הנכונות עבור שניכם. המשיכי להראות לו אהבה ודאגה כלפיו כפי שאת עושה כעת.

שלום וברכה
גם לי יש ילד בכור בערך בגיל 8.5-9, וגם הוא מ א ד אוהב שמכבדים אותו. את כמובן לא חייבת לקבל את דעתי, אבל מנסיוני כמורה שעוסקת בגיל הזה, וגם בבית, ברור לי לחלוטין שהילדים שלנו ח י י ב י ם לדעת שכעת הם בסה"כ ילדים, והקובעים והבעלים בבית זה ההורים, גם כי זה טובת הילדים. ברור שהילד צריך לדעת שכל הרכוש בבית שייך להורים, גם הנייד שלו.
כדאי לך להבהיר לבכור החשוב שלך את זה בזמן רגוע, אולי אחרי פינוק של כוס קפה של מבוגרים ושיחה נעימה, כי בעצם כל מה שאמרת לו בזמן הלחץ והכעס לא הצליח להכנס לראש. הוא רק ראה את הפנים המרוגזות וידע שאין לו ברירה, אמא יותר חזקה ממנו. תמצאי זמנים להבהיר לו את הבדלי המעמדות בבית, והוא צריך להכיר היטב את הבדלי המעמדות: ההורים הם הנותנים, המעניקים, המוותרים בד"כ על צרכיהם וגם הם הקובעים.
לדעתי ממש לא צריך להתנצל לילד שלוקחים לו את המכשיר הפרטי והוא מספיק נבון לדעת שאת לא מחפשת לנצל אותו וכדו' (כמובן אם אמרת לו בתחילה שנתקלת בבעיה עם המכשיר שלך)
מאחלת לך הרבה הצלחה,
שתצליחי לחנך את ילדייך עם תחילת ניצני גיל הטיפש עשרה :)

נסי החלפת מצעים בתדירות גבוהה.

לשים חתיכת שום בישבן. כמו ששמים פתילה.
לאכול שום.
ויש את התרופה שלוקחים. שכחתי את שמה. ממש עוזר.

הי עינת
שמי נילי קאירי, תרפיסטית בהבעה וביצירה, מטפלת זוגית ומשפחתית, במרכז מוד.
מעריכה את הכנות בפנייתך ואת הפתיחות בה שיתפת במצב המשפחתי שלכם.
לא קל לגדל ילדים ולשמור על איפוק ועל רוגע וסבלנות.
כולנו חשים קשיים לנוכח האנרגיות שמפגינים ילדינו ומתקשים בו זמנית גם לנהל תקשורת זוגית והורית.
ממליצה לך לנסות ולמצוא מקורות לתמיכה, לעיבוד ולהבנת תהליכים שעליכם לעבור כדי לשרוד בסיטואציות המורכבות איתן אתם מתמודדים.
בהצלחה!

נירה שלום, שמי אורית ואני סטודנטית לתואר שני בבית הספר לחינוך באוניברסיטת ת"א. אני אתייחס לשאלתך בהתאם למודל מחומש ההורות. ראשית, שאלי את עצמך, מה בדיוק בהתנהגות הילדים מפריע לך, למה זה קשה לך? חשוב שאת וההורים תפגשו ללא הילדים ותשוחחו על הבעיה. האם הם מרגישים כמוך? מאחר וכסבתא פעילה את שותפה בגידול הילדים, חשוב שתדונו בנושא שהעלית ותגיעו להסכמה לגבי תגובתכם. על התגובה להיות אחידה עבור כולכם. נסו לחשוב מה מוביל להתנהגות הזו, האם הנכדים מתרגשים מנוכחות אורחים? אולי המפגשים גולשים לשעות בהם הם עייפים? אם כן – עליהם לישון בזמן. משועממים? סיבה אחרת? האם אחד הילדים מוביל את השני להתנהגות הזו? בהתאם לתשובות לשאלות אלה ניתן להגיב באהבה אך באסרטיביות. רצוי להכין את הילדים לקראת ביקור האורחים, לשתף אותם, לגייס את עזרתם לקראת הביקור בהתאם ליכולות שלהם: להניח כיבוד על השולחן, לשים מפה וכו'. בחרו עם הילדים אפשרויות תעסוקה אם הם משתעממים בזמן הביקור. הפגינו אהבה, חבקו את הילדים, ספרו להם כמה חשובה לכם העזרה שלהם. במקביל החליטו על כללים עליהם תעמדו אם ההתנהגות הלא רצויה תימשך. חשוב שתהיו עקביים. בהצלחה!

תודה אורית

הי נירה
שמי נילי, תרפיסטית בהבעה ויצירה ומטפלת זוגית ומשפחתית, במרכז מוד.
אני רוצה לשבח את טיפולך המסור בנכדייך ואת ההשקעה שלך בבילוי איתם. לפי תיאורך, נראה שקיים בניכם קשר טוב ומיטיב.
הקושי שתיארת במפגשים משפחתיים עלול להופיע עקב הרצון או הצורך שלהם בתשומת לב. פעמים רבות, במהלך המפגשים המשפחתיים, ילדים חשים בחסך בהתייחסות ובתשומת לב מצד המבוגרים. חשוב להעסיק אותם, לפי תחומי העניין שלהם.
שותפותיי ואני במרכז מוד, במפגשים עם משפחות, נהנות לראות את ההנאה של כל בני המשפחה, כולל הילדים, מעיסוק בהכנת האוכל, בסידור ובעיצוב השולחן וגם משטיפת כלים ופינוי השולחן.... בנוסף ניתן להעסיקם ביצירה, בנגינה, במשחקי תנועה או במשחקי קופסא וכל העולה על דעתכם.... בהצלחה!

לנסות לשוחח איתו ולהבין מה מפריע לו

היי אינה, אני הודיה, סטודנטית לתואר שני בייעוץ חינוכי ואשמח להתייחס לשאלתך ברוח מודל מחומש ההורות להורות מיטבית. ניכר כי זוהי סוגייה מעניינת הדורשת כלים נכונים להתמודדות עימה. במסגרת לימודיי לתואר שני למדתי כי ישנן התנהגויות אשר יכולות לעזור לך להתמודד עם המצב, כאשר הראשונה בניהן וחשובה מאד היא הבעת אהבה ללא תנאי. הבעת אהבה גם במילים אך בעיקר במעשים. כלומר, אנו מדברים על התנהגויות של אהבה פרגון, חיבוקים, נשיקות, שיתוף... הייתי ממליצה גם לנסות ולהמנע מהתנהגויות המבטאות ביקורת. כמו כן, צריך לזכור כי גם לדעת להתנצל זה חשוב במידה וטעינו! כאשר הילד חווה עוד רגע של התקף קללות, נסו להיות כמה שיותר אמפתיים ולתת פשר ולגיטימציה לתחושותיו. אין צורך להביע לחץ. כך בעצם תועבר אליו התחושה שאכפת לכם ממנו ואתם מקבלים אותו ללא תנאי. מכאן תגיע תחושת שייכות בקרבו. מהרגע שיחוש ביטחון ושייכות, כך לכם, ההורים, יהיה קל יותר להנהיג כללים בבית. זהו בעצם גם העיקרון השני – ברגעים בהם הילד חווה כעס או תסכול, כאמור, יש להיות אמפתיים לצד שימת גבול להתנהגות. צריך לשים לב כי אנו מבקרים את התנהגות הילד ולא אותו עצמו. למשל, כאשר הוא מקלל את אחותו או אתכם, אפשר לנסות ולומר "אני מבינה את התסכול שלך, זה באמת יכול לעצבן כש... עם זאת, בבית שלנו אנחנו לא מקללים כי זה מאד לא נעים. לא לנו, לא לאחותך וגם לא לך". חשוב להיות ברורים, עקביים ולתת הסברים לכללים. הייתי ממליצה לנסות להיות איתנים, החלטיים ולא להגרר לויכוח איתו (חשוב גם לזכור שאין הכוונה היא למתן עונשים או הטלת סנקציות). בהמשך לעיקרון זה, ארצה לספר גם על עקרונות השותפות והמנהיגות. נדבר כאן על דוגמא אישית, ערכים, ידע... וכמובן על מנהיגות שהיא הומאנית. ילדים זקוקים להורים מנהיגים ושותפים. הם תופשים את הוריהם כמנהיגים ממילא ואם זה המצב אז למה לא למקסם אותו בעצם. על כן, הייתי ממליצה שאת ובן זוגך תקבעו קו פעולה הומאני ואחיד בו תנקטו מול הילד ותגבו זה את זה. זה יראה לילד כי הוריו בעניין יחד וכי יש גיבוי מלא בניכם בפני הילד. זה יעביר לו את העוצמה וישדר לו ביטחון בהוריו. השותפות והגיבוי בניכם חשובים מאד! למשל, כאשר הילד מתחיל לקלל, תביעו אמפתיה יחד אך תציבו גם את אותו הגבול, בכל זמן, יחד ובנפרד. העיקרון האחרון הוא עצמאותו של הילד. העיקרון בעצם מדבר על התנהגות הילד בהתאם לגילו. ילד בן 5.5 רוצה תשומת לב ומפגין התנהוגויות שונות כדי לקבל אותה. יתכן והקללות נועדו כדי למשוך את תשומת לבכם. עליו להבין כי זה בסדר לרצות ולדרוש תשומת לב, אך באמצעות התנהגות שתקדם את זה והתנהגויות שמקובלות בבית. הייתי ממליצה לנסות לתת לו בחירה בנושאים אחרים רבים כדי שיחוש שכן יש לו שליטה במידת מה על חייו. כמו כן, הסבירו לו כי לבחירותיו יכולות להיות גם השלכות. למשל, כאשר הוא מקלל את אחותו, יתכן ולא יהיה לה נעים לשחק איתו מאוחר יותר. מאחלת לך המון הצלחה, מקווה שהצלחתי להעביר את דבריי באופן ברור!

היי אינה, אני כרמית ואני סטודנטית במסגרת החוג לתואר שני לייעוץ חינוכי ואני אשמח מאוד להתייחס לשאלתך ברוח מודל מחומש ההורות. קודם כל, אני מאוד מבינה את התסכול שלך ואת הדאגה שלך כלפי הילד שלך. נשמע במה שכתבת שאת חשה רגשות אשם כבדים על כך שילדך נפל במדרגות בגיל צעיר ובעקבות כך את חושבת שיש לו קשיים רבים בלימודים. אך אני חושבת שישנה דרך אחרת להסתכל על הדברים. ואיני חושבת שאת צריכה לחוש כ"כ הרבה נקיפות מצפון, אלא אולי לשנות את נקודת המבט שלך. אז ראשית, אני חושבת שהדבר הכי חשוב זה קודם כל אהבה ללא תנאי, אהבה ללא תנאי יושבת בבסיס של הבית של כל אחד מאיתנו וכל דבר נשען על כך. העובדה שאת מנסה לעזור לבנך ודואגת לו מראה שאת אוהבת אותו מאוד. והבעת אהבה חשובה גם במצבי שגרה וגם במצבי קושי בדיוק כמו שאת מתארת. ניתן להראות אהבה בדרכים רבות כמו למשל מגע גופני דרך חיבוקים ונשיקות, ספרי לו מה עובר עלייך, תשתפי אותו, תגידי לו כמה את גאה בו ותנסי להימנע מביקורת ודחייה, תתני לו להרגיש שהוא מספיק טוב למרות כל הקשיים ולמרות ההשוואה לאחיו. השתדלי להיות אמפטית כלפיו ככל האפשר, כול להיות שהוא מרגיש את ההשוואה שאת כותבת כאן והוא חווה תסכול רב מכיוון שאינו מצליח להגיע לרמה לימודית גבוהה כמו אחיו, לכן חשוב לנסות לזהות ולהבין את רגשותיו. אמפתיה זאת דרך מאוד חשובה שיכולה להבהיר לצד השני שאנחנו רואים אותו. ויכול להיות שילדך רק צריך שיראו אותו יותר. לסיום, לא כתבת בהתייעצות שלך האם ילדך נעזר בעזרה מקצועית. אז אוכל להציע לך שאולי תנסי לפנות לעזרה מקצועית עבורו, מורים פרטיים, מורים לאסטרטגיות למידה, דברים אלו יכולים לעזור לו מאוד ולקדם אותו. במידה ותחושות האשמה ממשיכות ואת חושבת כי אכן יש בעיה שהיא מעבר לבעיה לימודית, קשי איתו לבדיקה ואולי ע"י כך תוכלי להסיר דאגה מליבך. אך קודם לכן, חשוב שתנסי להסתכל על הדברים בצורה אחרת לפי מה שכתבתי בהתחלה. מאחלת לך הצלחה בהמשך ובטוחה שתדעי לעשות את הבחירות הנכונות עבורך ילדך.

הי מיכל, זאת תופעה מוכרת וטבעית מאוד.
מנסיון שלי הייתי ממליצה לך להראות לילד הגדול את היתרונות בלהיות גדול ומה הוא יכול לעשות שאחותו לא יכולה. אני גם הייתי משתדלת מאוד להקדיש לו זמן רק בשבילו. היינו קובעים פגישה שהיא רק שלנו פעם בגימבורי, פעם בקניון, פעם בסרט. כך הוא הרגיש מיוחד וידע שיש לו את הזמן שלי איתו לבד. שיהיה בהצלחה!!!

גם אני ילדתי ממש עכשיו בת, והגדול ממש בשוק מהעניין. מתנהג מוזר ועושה דברים שלא עשה אף פעם. כנראה שזה טבעי והוא צריך לקבל מספיק תשומת לב שיבין שלא ננטש.

היי מיכל, נשמע מדברייך שאת מרגישה תסכול וחוסר אונים מכך שבנך בן הארבע מקנא ומתקשה לפרגן לאחותו הקטנה, ולהיות מחוץ למוקד, ואני יכולה להבין אותך על כך. אולם יש לזכור שזוהי התנהגות טבעית כשמגיע אח חדש אשר תופס חלק מתשומת הלב שאותה הגדול יותר היה רגיל לקבל וישנם כלים להתמודד עם כך. אני הדר, סטודנטית לתואר שני בייעוץ חינוכי ואני אשמח להתייחס לשאלתך ברוח המודל להורות מיטבית – מחומש ההורות. המודל מציג חמישה עקרונות להורות מיטבית ואליהם אתייחס בתשובה. העיקרון הראשון הוא שותפות. חשוב שתשוחחי על הנושא עם בן זוגך ותחליטו יחד כיצד אתם מעוניינים להגיב כשעולה התנהגות כזו מצד בנכם. בנוסף, כדאי לברר גם איך הוא מתנהג בגן ולבדוק עם הגננת אם גם שם הוא מרגיש קנאה לעתים או מנסה למשוך את תשומת הלב. העיקרון השני הוא מנהיגות, מדברייך עולה כי ערכים חשובים בביתכם הם העצמה ופרגון. על כן, חשוב לחזק את בנכם ולהעצימו על בסיס יום-יומי גם על התנהגויות שגרתיות, וכך גם לגבי הבת. כמו כן, אפשר גם לעודד אותו להדגים לאחותו הקטנה משחק או להיות אחראי עליה בפעילות מסוימת תחת השגחתכם, ולהסביר לו כי הוא הגדול שיודע יותר טוב ממנה, ובכך לעודד אותו גם לפרגן לה כשהיא מצליחה לפעול ע"פ הכוונתו, ולחזק גם אותו על כך. העיקרון השלישי הוא אהבה – כשאתם שמים לב שהוא מקנא, חשוב להביע אמפתיה כלפיו, חשוב להסביר לו כי האהבה שלכם אליו אינה תלויה בדבר והוא בוודאי ילד נהדר, אולם את ההתנהגות המתפרעת שלו במצבים האלה אתם לא מוכנים לקבל, וחשוב שתעמדו על כך יחד. העיקרון הרביעי הוא עצמאות, והוא מתייחס להתנהגויות המצופות מילד בן ארבע. ילד בן ארבע לעתים מתפרע, מראה את התסכול שלו ורוצה שיחמיאו לו, אך הוא לא תמיד מצליח לשים את עצמו בצד ולתת את המקום למישהו אחר, ולכן הוא רוצה לקחת אותו בחזרה. אולם עליו להבין שמצופה ממנו להתגבר על כך. אם כן, את יכולה להביע כלפיו אמפתיה כאמור, אך להסביר לו שעכשיו זה תורה של אחותו, אבל אח"כ יהיה גם תורו, וכאח גדול שלה את סומכת עליו שיהווה עבורה דוגמה. העיקרון האחרון הוא הנהגת כללים, לפיו אפשר לומר לבנך שאת מקבלת את התסכול שלו מהמצב אבל אם התגובה שלו מוגזמת את יכולה לבקש ממנו ברוגע להפסיק, ועומדת על שלך, אולם לא נגררת לעימות מולו. בהצלחה!

כדאי להתייעץ על שאלות כאלה עם מוסמכים ומקצועניים
במידה והבנתם שיש כאן משהו רגשי שכדאי לעבוד עליו ולטפל בו, כדאי לכם להתייעץ עם מקצוענית ומוסמכת בתחום הרגשי שתוכל לעזור לכם ולהביע לכם חוות דעת מקצועית.
תוכלו לפנות לחני סילבר, מטפלת רגשית מקצועית ומוסמכת, שעזרה מאוד לילדים, במידה ותרצו להתייעץ על התמודדות עם קשיים שהילד/ה שלכם עובר/ת או תתעניינו בטיפול והדרכה, כאשר הנכם מגלים שיש כאן בעיה רגשית, כדאי להתייעץ עם מומחים, תדעו שיש לכם מקום לייעוץ מקצועי ומנוסה.
עד עכשיו היא הייתה מטפלת רק במודיעין עילית, וכעת היא עברה לטפל גם באשדוד.
טיפול רגשי בילדים ונוער צעיר: חרדות, הרטבה, כפיתיות, בעיות חברתיות, בעיות קשב וריכוז. טיפול במגוון שיטות טיפול: דינמי, נרטיבי, c.b.t, תרפיה באומנות, וטיפול בקלפים טיפוליים. סדנאות לאימהות והדרכות הורים.

טלפון 0527155401
אתר www.shvilim.online

ממליצה על עידנ'ס-מתנפחים להשכרה חברה מצויינת באזור המרכז כנסי לאתר שלהם https://www.idans.co.il/

אולי פשוט תקבל ותאהב אותה כפי שהיא. זה בחינם!

בטח שאני אוהב אותה.היא העינים שלי.בגלל זה אני רוצה לעזור לה.איך יהיה לה בעל?

קישור: https://t.dingdongaffiliates.co.il/signalsserver/v?lp=175&affid=8119364087