פורום - הורים משתפים ומתייעצים

כרגיל - יהליייייי (:

איגור

חחחחחחחחחח

מה עם אביב? שם נחמד, לא?

ממש מקורי אביב, חחחח... למרות שאני אוהבת את השם. מה עם ליאב?

אני יכולה להמליץ על שלי...
אם זו בת - רומי
אם זה בן - דור או זיו
שתהיה לך לידה קלה!

דורון יש לי ילד בשם זה והוא ממש דורון והוא כבר בן 25

ירין !!

אני מניחה שזאת שאלה רטורית, אך אשאל בכל זאת, שוחחת עם הגננת לגבי הבעיה? יש מצב שאכן יש בידה מידע שיכול לתרום...

כדי שיוכל להרגיש בטוח לספר לך ארוע שקרה, שתפי אותו את בארוע שלא היה לך נעים, שאלי את עצתו, את לא חייבת לקבל, אבל קודם כל הוא ירגיש טוב יותר, אמא משתפת אותו, כך את מכניסה לשיח במשפחתי שהבית זה מקום שאפשר לספר בו גם דברים "לא טובים" (עפ"י גיל הילד), אין בבית ביקורת ו/או שיפוטיות .
אם יעלה בעיה שאלי אותו אם ירצה עצתך? מה הוא מציע לעשות?. יכול להיות שלא ירצה , אל תעלבי, לאט לאט יפתח.
והכי חשוב, הביני שגם הוא לא מרגיש טוב עם המצב. גלי אמפטיה אבל לא בצורה מוגזמת. שאלי אייך הוא מרגיש ותני מקום לרגש שלו. כל זאת בצורה עיקבית.

היי מורן, ראיתי שיש אחלה יצירה של משה בתיבה בפינת "יוצרים פלוס" באתר. רעיון מצויין לספר להם את הסיפור בשילוב יצירה נפלאה. תאמת גם ממש קל להכנה...

שיהיה בהצלחה וחג שמח !

וואלה לא שמתי לב. נראה ממש נחמד.
תודה

לשמש לו דוגמא ולהראות לו שגם אנחנו כהורים מבצעים את הפעולה הזאת ולמה היא כה חשובה.

מקווה שעזרתי...

אומרים לו מספר דברים
1.הולכים איתו לרחוץ ביחד את הידיים, על מנת להדגיש בפניו כמה זה חשוב.
2.אומרים לו שהוא יכול להיות חולה, אם הוא לא ישטוף ידיים, ואז הוא ישב בבית, ולא יוכל ללכת לגינה ולגן.
3לידיים שלו יהיו ריחות לא נעימים.

בהחלט חשוב !!!

הילדים היו כטח שמחים יותר לחגוג בסופרלנד את יום המשפחה מאשר במסעדה אפשר להוסיף לזה איזה בורגר וכולם מרוצים (:

יוווו גם לנו יש גננת כזאת... היא מאד קפדנית עם הילדים ואנטיפאטית עם ההורים... לפי דעתי אין הרבה מה לעשות מפני שזו הדרך שלה וככל הנראה היא מתנהלת כך שנים... מה שכן ניתן לעשות זה לשוחח איתה ולכוון אותה בעדינות לכך שהילד צריך יותר מרחב פעולה וכך (מנסיונכם) הוא מגיב טוב יותר לנעשה.

הפיתרון:
לבחור שניים/שלושה הורים, לקבוע פגישה מסודרת עם הגננת ואולי אפילו לצרף את העוזרת, ולהגיד אשר על ליבכם. להגיד גם שאתם מייצגים את כל ההורים וכי לכולם זה מפריע.
אני בטוחה שהיא תנסה לשנות. ואם לא, תמיד יש את זה שמעליה שאולי יוכל לעזור...

לא רק שאישה בגילה לא תשתנה.. היא תשנא את מי שיבוא להעיר לה על מקצועיותה או אישיותה גם אם זה יעשה יפה עדיף שלא להיכנס לשם.שלא יתנקם בילד ..
תוציא את הילד מהגן.

רונית שלום. חרדת בחינות היא דבר מוכר וידוע. גם אני כשהייתי תלמידה סבלתי מחרדה זו. למיטב זכרוני יש חברות שמטפלות בנושא בדרכים שונות. אם המצב הינו חמור ומפריע לה בתפקוד, חשוב לפנות לגורם מקצועי. כמו כן הייתי ממליצה לבדוק שאין קשיים ספציפיים במתמטיקה. בדר"כ חרדת בחינות הינה כללית ולא ספציפית למקצוע מסויים. יכול להיות שלילדה יש חוויה לא נעימה מלימודי המקצוע וחשוב לאתר את מוקד הבעיה בהקדם. שיהיה בהצלחה.
אורית.

חסידה (:

תודה הדר
אשמח לעוד רעיונות, פורים מתקרב...

הי שרון
את יכולה להתחפש לגבר עם כרס
מכנס פיג'מה, נעליי בית, גופיית סבא, לצייר זיפי זקן על הפנים ולהחזיק בקבוק בירה ביד...
כמו שאומרים באנגלית: bear belly

תתחפשי לשנה מעוברת. תדביקי על הגוף דפים של לוח שנה. תחפושת פשוטה ומדליקה! פורים שמח!

מספרים על קריוס ובקטוס...עושים מזה משחק (פותח את הפה כמו היפופותם וכו), שרים שירים, והכי חשוב מבהירים שזה חובה ולא מתפשרים גם אם בהתחלה קשה..עד שהופל להרגל

גם אני בעד לקרוא איזשהו ספר נחמד בנושא.
כמו כן ניתן לחזק אותם במדבקות חייכן או פרסים קטנים בכל פעם שיצחצחו שיניים. בהצלחה :)

תמציא להם סיפור על פיית השיניים , תניח מתחת לכרית הפתעה מדבקה בפעמים הבאות תגדיל את המתנה ותעצים את חווית מתנת הפייה. ו- וואו היא מניחה שוקולד מידי פעם - כדי לקשור ביניהם לבינה .
חוויה עצומנ - זה עובד

בוב ספוג

יש לי ספר בבית עם רעיונות מקוריים כמו: אשכול ענבים (מבלונים ירוקים), אריזת מתנה (מקרטון עטוף באריזה יפה...). באמת נמאס מכל התחפושות בחנויות שחוזרות על עצמן בכל שנה.
לדעתי תמיד יפה יותר ליצור תחפושת מקורית בבית.

הבעיה היא שיש כאלו שאין להם זמן להשקיע בתחפושות מורכבות.
אני יכולה לתת לך רעיון מחברה לעבודה שמחפשת את בנה לצייר
היא לקחה חולצה לבנה וסינר לבן ועשתה עליהם כתמים של צבע, כובע ברט, מכחול ופלטה ביד וכמובן לצייר שפם.
מקווה שעזרתי

רעיון נחמד ופשוט להכנה, אבל אני מחפשת משהו ייחודי יותר.

כאמא לבת אני חייבת לציין שהנושא חשוב וצריך לתת לו מענה.
אם זה מפריע לה, כדאי למצוא את הדרך הכי נוחה לטפל בזה ולא להשאיר אותה עם המצוקה. אם היא מדברת על זה, כנראה שזה מפריע.
העניין היחיד הוא שאם מתחילים אז זה צריך להפוך לשגרה של טיפול בעניין ואת זה צריך לשקף לביתך. הביטחון העצמי שלה חשוב יותר מהכל לדעתי.
מקווה שעזרתי

תודה על ההתייחסות.
כמובן שהביטחון העצמי שלה חשוב אבל זה מפליא אותי שבגיל הזה היא בכלל שמה לב...
אני רוצה לשאול אותה אם מישהו העיר לה על זה אבל לא יודעת איך???
לדעתך זה חשוב?
תמיד אמרתי לעצמי שהיא תתחיל להסיר שיער זה יהיה אצל קוסמטיקאית בשעווה (כי לי נתנו ישר סכין ועד היום אני סובלת מזה...) אבל זה נראה לי ממש מוקדם!?

האם אנחנו מדברים על ילד שיש לו ציונים כמעט טובים אבל פרפקציוניסט ורוצה רק מאיות? או ילד שלא משקיע ואין לו סבלנות ללמוד והתעודה הזו היא התוצאה?
כי בכל אחד מהמקרים האלו צריך לטפל בצורה שונה לגמרי...

ניסית להגביל אותו בשעות ז"א שעה-שעתיים ליום
אני מבין אותך לגמרי, בעיית רבים. לצערי אם שום דבר לא עובד, אז להוציא את המחשב מהחדר או לקחת אותו לגמרי עד שיעמוד בתנאים שסיכמתם. שידע כי ברגע שהוא מתחייב על משהו, צריך לעמוד מאחורי זה והיה ולא עוברים למהלכים "קשים" יותר שאתה לא מעוניין בהם. בהצלחה!

עשיתי ונסיתי... הוצאתי את המחשב לסלון והגענו להסכמה על המחשב אבל הבעיה היא ביישום. הוא טוען שלא שם לב לזמן ורק אחרי שאני מבקש ממנו הוא עוזב את המחשב. וזמן אני לא בבית ואין מי שישגיח עליו אני בטוח שהוא גולש חופשי. אני צריך כלי שיעזור לי להגביל אותו בזמן מחשב. או תוכנה הגבלת זמן מחשב והאחרי x זמן תנעל את המחשב....
מישהו יכול להמליץ לי על משהו

תנסה באינדקס באתר. יש פה מלא נותני שירותים וממש כיף לחפש...

תנסה את "תוכנת גולשים בזמן" נראה לי שהיא מתאימה לך בול.
התוכנה עושה הגבלת זמן מחשב לפי הגדרה לך חסימת אתרים וחסימת תוכנות על המחשב בצורה פשוטה וקלה. אני משתמשת בה כבר כמה חודשים מאוד מרוצה. אולי כדאי שבעלי האתר פה יעשו סקירה מקיפה על התוכנה הזו וימליצו עליה... התוכנה ניתנת בחינם והיא ללא מטרת רווח ואם רוצים את הגרסה המלאה צריך לתת תרומה. יש להם שם נציג שנותן תמיכה והוא זמין תמיד. הכי טוב שתכנס לאתר של התוכנה ותקרא עוד.
הייתי נותנת פה לינק לאתר אבל אני לא שזה מותר.. תחפש בגוגל "בקרת הורים גולשים בזמן".

הדס

תודה רבה על ההמלצה.. אני אבדוק
זה האתר שלהם
https://www.surfingintime.com/

https://classofts.com/kids_parental_control.aspx

לבת שלנו יש המגיומה. כיום היא בת 4 וחצי. כשהיא הייתה בת חמישה חודשים, הלכנו באופן פרטי לד"ר לפידות. חפשי את השם בגוגל ותקבלי את הכתובת שלו. הוא מקבל בהרצליה פיתוח. קודם כל הוא אדם נחמד ונעים ובעל ידע עצום בכל הנושא של המגיומות. היינו אצלו למעקב. לבסוף לא עשינו שום טיפול לייזר, כי ההמגיומה לאט לאט נעלמה. יש עדיין סימן, אבל ד"ר לפידות אמר שזאת רק הבחירה שלנו אם לעשות לייזר או לחכות בסבלנות...אז אנחנו מחכים בסבלנות. ההמגיומה נמצאת ליד העין. זה נראה היום כמו סוג של עקיצת יתוש...

היי ליטל,
אני מקווה שתראי את ההודעה.. לבתי יש המנגיומה, מטופלת בלייזר אצל ד"ר לפידות בביה"ח השרון. הטיפול דרך הקופה, הפנייה רגילה. אני יכולה לומר שאחרי 6 טיפולים כמעט ולא רואים את ההמנגיומה ואנחנו מאוד מרוצים. התחלנו לטפל כשהייתה בגיל שנה, אחרי חצי שנה של משחה של הנגזרת של דרלין שאת בטח מכירה . היום שנה אחרי, כמעט ולא רואים. אם את צריכה עוד פרטים אשמח לעזור : chen.dan@walla.co.il

היי חן,
גם אני מקווה שאת רואה את ההודעה
הכל מקרה , גם אנחנו מטופלים את ד"ר לפידות בביח השרון
גם אנחנו שמנו לפני חצי שנה דרלין על ההמנגיומה
לבתי זה בשפה התחתונה - בפנים- מבאס. בכל מקרה כן יהיה צורך בהתערבות לייזר , אבל ד"ר לפידות אמר לנו בפגישה האחרונה שזהו טיפול כואב. שהוא לא מסתיר זאת ומשאיר צלקת מה את חושבת?

אנחנו הלכנו לwww.hoferet.co.il
בחורה מדהימה ממליצה בחום

נו באמת! ילד בן ארבע - תני לו לשחק - כל חייו יש לו ללמוד -

הוא רק בן 4... אני ממליצה לך לחכות לגיל 6 לפני שאת מתחילה ללמד אותו :) אל תכנעי ללחצי החברה. זה לא בריא לילד

לענת - תגידי....? אותך לימדו לכתוב ולקרוא בגיל 4? תני לילד ליהנות מהילדות שלו, לגדול ולהתפתח.... יש זמן ללימודים ... הוא בסה"כ בן 4... עוד קטן... וגם אם יש לו הפרעת קשב וריכוז לא מאבחנים עדיין ... הוא עוד קטן... תרגיעי...!!! תני לו לגדול בשקט

לא סתם קוראים לגיל הזה גיל שנתיים האיום.. :)
זהו גיל שבו הם כבר לא תינוקות, מצפים מהם ליותר עצמאות וכל הזמן אומרים להם כמה הם כבר גדולים.
מצד שני, הם לא באמת יכולים לעשות דברים לבד וזקוקים להשגחה הורית כל הזמן.
זה גיל אמצע. והמשמעות שלו היא שעכשיו כשהם עצמאים יותר ומסוגלים לבצע יותר משימות בכוחות עצמם הם בוחנים את גבולות היכולת שלהם ואת גזרת הגבולות שאתם המבוגרים נותנים להם.
כאן אסרטיביות היא שם המשחק! עליך לקבוע לו את הגבולות ולעמוד על שלך. אם את חושבת שהוא כבר גדול וכבד בשביל להיות על הידיים עליך לעמוד מאחורי ההחלטה שלך.
בפעם הבאה שהוא יבקש על הידיים תלטפי אותו ותאמרי לו בעדינות אבל חד משמעית שהוא כבר גדול וכבד ואת לא יכולה להרים אותו על הידיים, תציעי לו משחק שיתעסק בו עד שתתפני אליו. סביר להניח שהוא יבכה ויתקשה לקבל את השינוי ש"פוגע באיכות חייו".
בכל פעם שאת נופלת ב"מלכודת" שלו, בכל פעם שבכי שלו גורם לך להרים אותו שוב על הידיים - את בעצם מחזקת את ההתנהגות השלילית שלו. בפעם הבאה הוא יבכה חזק יותר וירקע ברגליים כדי שתרימי אותו - כי זה עבד בפעם הקודמת...
את חזקי ואמצי ושיהיה בקלות.

אני מסכימה עם מיכל. צריף להיות אסרטיביים ועקביים. להתמיד בשיטה שתבחרי. בכל פעם שירצה על הידיים לומר לו שהוא ילד גדול. הבכי אומנם יכול ממש להמיס את הלב, אבל צריך לגייס את כל הכוחות כדי לא להיכנע לבכי הזה. רק ככה יש סיכוי שתהיה התקדמות.

היי רננה,
גם אני והבת שלי במצבכם. אני משתדלת שלא להרים אותה בכלל בגלל זה... ואם היא בוכה אני פשוט יורדת לגובה שלה ואומרת לה שהיא ילדה גדולה ומחבקת אותה חיבוק גדול - כי בסופו של דבר היא רוצה את המגע והחום וככה היא לומדת שהיא יכולה לקבל את אותו המגע "כמו שגדולים עושים" וזהו עובד יופי...
בהצלחה!!

נותנים לו פעם אחד לבכות, פעם פעמיים שלוש, ואחרי זה הכל מסתדר, אין מה לעשות, זה קורע לב הבכי, אבל זה שווה בשביל שניכם.