לרשימה המלאה
קנאה אצל בן 5 
טלי יקרה שלום רב,
שמי אלעד יוסף ואני פסיכולוג בהתמחות חינוכית ודוקטורנט לחינוך. אשמח לענות לשאלתך ברוח מודל מחומש ההורות המציע עקרונות להורות מיטבית. המודל מכיל בתוכו חמישה מרכיבים שאם מיישמים אותם אנו נחווה הורות יעילה ומיטבית. חמשת המרכיבים של המודל כוללים: שותפות, מנהיגות, כללים, עצמאות, אהבה, ובבסיס שלו המודעות. חשוב להיות מודעים לכך שהתנהגות של בנך נובעת תמיד מתוך הקשר משפחתי ולא רק הטמפרמנט, הטמפרמנט יכול לתת נטייה אך בסופו של דבר ההקשר הסביבתי הוא זה שמשפיע לאיזה דפוסי התנהגות נאמץ. חשוב לבחון את היחסים של אחיו הגדולים בפער של לפחות שש שנים, ייתכן שזאת הדרך שלו למשוך תשומת לב, אולי כבן זקונים עם פער גדול זה הוא חווה בדידות. כמו כן, לבחון עם עצמך מהי תחושת המסוגלות ההורית להתמודד ולסייע לקשייו של ילדך, כיצד את מגיבה להתנהגויות שליליות וכו. חשוב להיות מודעים לכך גם כי ההתנהגויות של ילדנו משפיעים על רגשותינו וילדינו חווים זאת. אבל אולי הדבר החשוב ביותר שאני רוצה שתהיי מודעת אליו זה שבנך לא סתם מגיב כפי שהוא מגיב, זה תמיד נובע ממצוקה לפחות בחוויה שלו, ככל שתהיי יותר מודעת, כך תוכלי גם יותר להיות בשליטה בהתמודדות יעילה יותר לסייע לבנך ללמוד רפרטואר התנהגויות רצויות. הייתי רוצה להתחיל עם שותפות - קודם חשוב לדעת האם יש הורה/מבוגר אחראי נוסף? במידה וכן, חשוב שתהיה שותפות מלאה ביניכם בכל הקשור לחינוך הילד בכלל ולא רק בהקשר לקשיים שציינת. חשבו יחד על מאפייני הילד בשותפות, על מיקומו במשפחה, ועל יחסי האחים אליו. תגבשו יחד מטרות וכללים לסייע לילד להתמודד עם קשייו. אני רוצה שתשתפי גם את ההורה השני בקשיים אלו ובקשי את הסיוע שלו וכן את הגיבוי. פרגנו אחד לשני בהתמודדות ובעיקר לחזק, כי אני מאמין לך שזה לא פשוט להתמודד עם הסיטואציות האלו ואיני מעוניין שתתמודדי לבדך. כאשר ילדכם אינו מתנהג יפה לאורחים, את יכולה לבקש מההורה השני שייקח אותו ויסייע לו על מנת שתוכלי לתת מענה גם לשאר הילדים בבית. אני מציע לפנות לגננת להתייעץ איתה האם באמת אין קשיים בגן כפי שתיארת, ומה לדעתה יכול לסייע לך בבית, שתפי אותה, לגננות יש לא מעט ידע, מעבר לכך היא יכולה לתווך לילד מצבים בהם הוא מפגין קשיים אלו. הזכרת כי הילד "מאוד טמפרמנט", ייתכן כי ישנם מצבים כי נגמרת לך הסבלנות וזה נורמלי, במצבים אלה כשאת מרגישה שאת לא יכולה לתת מענה הולם, בקשי את הסיוע של ההורה השני וכך גם הוא במצב הפוך. כאשר אינכם מסכימים בהתמודדות וזה גם בסדר, בבקשה לא ליד הילד, זה רק יבלבל אותו, תמיד הפגינו חזית אחידה מול התנהגויות שליליות של הילד וזה מוביל אותנו למנהיגות – זכרי, אתם ההורים מנהיגים, לכן חשוב לתכנן התנהלות בבית שתסייע לילדכם להתמודד עם קשייו וכן שתסייע גם לכם להתמודד באופן יעיל יותר, למשל כשמגיעים אורחים ואת כבר מכירה את המצבים ואת נקודות התורפה שלו המובילות אותו להתפרץ. אפשר לשוחח איתו טרם מגיעים אורחים, להסביר לו על מה שצפוי ולתת לו כלים להתמודדות תוך כדי הדגשה שאתם נמצאים כאן לסייע לו. אם אתם תפגינו ביטחון בהתמודדות, כך הוא גם יחווה ביטחון בהתמודדות וסביר להניח שבעת קושי יפנה אליכם לסיוע. דברו על ערכים בבית של כבוד בין בני אדם, אך לא מספיק לדבר, הפגינו זאת גם אתם בשגרת חייכם, הילד לומד הכול אתם המודל לחיקוי. ככל שתדגישו יותר את הכבוד ההדדי ביניכם ההורים ובין שאר בני המשפחה הוא גם יספוג זאת. הגדירו חוקים ברורים בבית, אם צעקתם על מישהו מבני המשפחה (זה קורה, זה נורמלי, גם אני "נופל" לפעמים...) בבקשה התנצלו על כך. האמינו בילדכם שהוא מסוגל להתמודד עם הקשיים שתיארת זה ייטע בו חשיבה חיובית ומסוגלות עצמית. כאשר אתם מארחים חברים הדגישו את הכנסת האורחים וגייסו אותו לסייע לכם – למשל להציע משהו לאכול, לכבד בממתק, למדו אותו את הערכים האלה. אם מתעוררת מריבה, אל תצעקו, הקשיבו לו שמעו את הצד שלו, ואם אכן טעה, למדו אותו לקחת אחריות וזה מוביל אותנו לכללים – קודם חשוב כי בשגרה יהיו כללים בבית וכל הזמן להזכיר ולתווך לילדכם את הכללים. כמו כן, "נאה דורש נאה מקיים" למשל: לא לצעוק בבית, לכבד אחרים. בהצבת הכללים חשוב כי הם יהיו עקביים, נחושים וברורים, כלומר לתווך לרמת התפתחותו של הילד. סביר להניח כי התגובות השליליות שתיארתם שילדכם מפגין נובעים ממצוקה פנימית. כאשר תיישמו את הכללים כפי שציינתי הוא יחווה פחות עמימות ואי ודאות וכך גם פחות מצוקה ולכן יטה פחות בנקיטת התנהגויות שליליות – "משתגע, משתולל, לפגוע וכו". שכן הוא ידע שיש רשת ביטחון ושקיים הסבר לכל דבר, סיבה ותוצאה, עולם ברור יותר. הצבת כללים יאפשרו ויסות עצמי, שליטה ולמידה חברתית ולכם יהיה בעיקר שקט נפשי עם תפקוד מיטבי יותר ופחות השקעת מאמצים ובדרך יתרום גם לזוגיות שלכם.
לגבי ענישה, מומלץ רק במקרים חריגים, חשוב שיהיה קשור לסיטואציה - אם פגע למשל בחבר או דיבר לא יפה אז העונש קשור לכך שלא יוכל להיפגש עם חבר שהוא רוצה עד שיתנצל. כמו כן, חשוב שזה יעשה במיידי ולא לאחר יום. זכרו, על מנת לא לתסכל את הילד לא על כל הפרה עונש רק במקרים משמעותיים, חשוב לתווך את העונשים מבעוד מועד בהתאם למטרות, הערכים והכללים שיצרתם. אם מתעורר התקף זעם בלתי נשלט, אפשר להחליט מבוא מועד על מקום ניטראלי להפרדה פיזית בו הוא נרגע ולאחר מכן לשוחח איתו על הסיטואציה, אם זה לא אפשרי ממליץ על איסוף – לאחר שהילד נרגע ההורה מחבק אותו לפחות 30 שניות. תיווך –ניתן לתווך את הסיטואציה שהתרחשה, לבנות את הנרטיב, וכיצד בפעם הבאה נתמודד. הכלה – להכיל את הרגש של הילד, לא את התגובות, כן לגיטימציה לרגש. כעת בואי נדבר קצת על אהבה – חשוב מאוד להיות אמפתיים לרגשותיו, זכרי התגובות הם סימפטום של הרגשות והרגשות סימפטום של המחשבות שלו. אפשר לומר לו: "אני רואה שאתה מאוד כועס ואני מבינה שקשה לך, אתה זוכר שדיברנו כיצד אפשר להירגע, אתה רוצה אולי חיבוק?". חשוב לשמור על זמן ילד מינימום 3 פעמים בשבוע ולפחות 20 דק' בזמן איכות הילד בוחר מה לעשות. גם כשאתם כועסים תמיד ללוות אני כועס אבל אוהב אותך מאוד. זכרי שקנאה נובעת ממצוקה, בררי איתו מה מציק לו ואז תתני מענה, הקנאה היא רק סימפטום של משהו אחר עמוק יותר. לצד קשייו, אני בטוח שבילדכם קיימים גם כוחות. הדגישו והעצימו אותם, אך לא באופן מוגזם אלא אותנטי. ילדים בגיל הרך אוהבים אהבה המורעפת עליהם באופן פיזי כגון: חיבוקים ונשיקות אין גבול למינון (:
בואי נסיים בעצמאות – התיווך אמנם חשוב, אך באותה נשימה גם לשחרר באופן הדרגתי את רמת התיווך , על מנת שיתמודד באופן עצמאי עם קשייו. תנו לו כלים להתמודדות, ובכל הצלחה שהוא חווה, שחררו מעט מהתיווך הניתן לו. חשוב לתת לו לבחור בין אפשרויות. למשל: אם הוא מסרב לשחק עם בת הדודה, אפשר להציע לו במקום זאת לעשות משהו אחר שהוא כן מתחבר אליו. זכרי, לא ניתן להכריח אותו לעשות משהו שאינו רוצה ואינו חיוני, החופש לבחור זה חלק מהעצמאות שלו.
מקווה שהייתי לך לעזר,
המון בהצלחה.
שמי אלעד יוסף ואני פסיכולוג בהתמחות חינוכית ודוקטורנט לחינוך. אשמח לענות לשאלתך ברוח מודל מחומש ההורות המציע עקרונות להורות מיטבית. המודל מכיל בתוכו חמישה מרכיבים שאם מיישמים אותם אנו נחווה הורות יעילה ומיטבית. חמשת המרכיבים של המודל כוללים: שותפות, מנהיגות, כללים, עצמאות, אהבה, ובבסיס שלו המודעות. חשוב להיות מודעים לכך שהתנהגות של בנך נובעת תמיד מתוך הקשר משפחתי ולא רק הטמפרמנט, הטמפרמנט יכול לתת נטייה אך בסופו של דבר ההקשר הסביבתי הוא זה שמשפיע לאיזה דפוסי התנהגות נאמץ. חשוב לבחון את היחסים של אחיו הגדולים בפער של לפחות שש שנים, ייתכן שזאת הדרך שלו למשוך תשומת לב, אולי כבן זקונים עם פער גדול זה הוא חווה בדידות. כמו כן, לבחון עם עצמך מהי תחושת המסוגלות ההורית להתמודד ולסייע לקשייו של ילדך, כיצד את מגיבה להתנהגויות שליליות וכו. חשוב להיות מודעים לכך גם כי ההתנהגויות של ילדנו משפיעים על רגשותינו וילדינו חווים זאת. אבל אולי הדבר החשוב ביותר שאני רוצה שתהיי מודעת אליו זה שבנך לא סתם מגיב כפי שהוא מגיב, זה תמיד נובע ממצוקה לפחות בחוויה שלו, ככל שתהיי יותר מודעת, כך תוכלי גם יותר להיות בשליטה בהתמודדות יעילה יותר לסייע לבנך ללמוד רפרטואר התנהגויות רצויות. הייתי רוצה להתחיל עם שותפות - קודם חשוב לדעת האם יש הורה/מבוגר אחראי נוסף? במידה וכן, חשוב שתהיה שותפות מלאה ביניכם בכל הקשור לחינוך הילד בכלל ולא רק בהקשר לקשיים שציינת. חשבו יחד על מאפייני הילד בשותפות, על מיקומו במשפחה, ועל יחסי האחים אליו. תגבשו יחד מטרות וכללים לסייע לילד להתמודד עם קשייו. אני רוצה שתשתפי גם את ההורה השני בקשיים אלו ובקשי את הסיוע שלו וכן את הגיבוי. פרגנו אחד לשני בהתמודדות ובעיקר לחזק, כי אני מאמין לך שזה לא פשוט להתמודד עם הסיטואציות האלו ואיני מעוניין שתתמודדי לבדך. כאשר ילדכם אינו מתנהג יפה לאורחים, את יכולה לבקש מההורה השני שייקח אותו ויסייע לו על מנת שתוכלי לתת מענה גם לשאר הילדים בבית. אני מציע לפנות לגננת להתייעץ איתה האם באמת אין קשיים בגן כפי שתיארת, ומה לדעתה יכול לסייע לך בבית, שתפי אותה, לגננות יש לא מעט ידע, מעבר לכך היא יכולה לתווך לילד מצבים בהם הוא מפגין קשיים אלו. הזכרת כי הילד "מאוד טמפרמנט", ייתכן כי ישנם מצבים כי נגמרת לך הסבלנות וזה נורמלי, במצבים אלה כשאת מרגישה שאת לא יכולה לתת מענה הולם, בקשי את הסיוע של ההורה השני וכך גם הוא במצב הפוך. כאשר אינכם מסכימים בהתמודדות וזה גם בסדר, בבקשה לא ליד הילד, זה רק יבלבל אותו, תמיד הפגינו חזית אחידה מול התנהגויות שליליות של הילד וזה מוביל אותנו למנהיגות – זכרי, אתם ההורים מנהיגים, לכן חשוב לתכנן התנהלות בבית שתסייע לילדכם להתמודד עם קשייו וכן שתסייע גם לכם להתמודד באופן יעיל יותר, למשל כשמגיעים אורחים ואת כבר מכירה את המצבים ואת נקודות התורפה שלו המובילות אותו להתפרץ. אפשר לשוחח איתו טרם מגיעים אורחים, להסביר לו על מה שצפוי ולתת לו כלים להתמודדות תוך כדי הדגשה שאתם נמצאים כאן לסייע לו. אם אתם תפגינו ביטחון בהתמודדות, כך הוא גם יחווה ביטחון בהתמודדות וסביר להניח שבעת קושי יפנה אליכם לסיוע. דברו על ערכים בבית של כבוד בין בני אדם, אך לא מספיק לדבר, הפגינו זאת גם אתם בשגרת חייכם, הילד לומד הכול אתם המודל לחיקוי. ככל שתדגישו יותר את הכבוד ההדדי ביניכם ההורים ובין שאר בני המשפחה הוא גם יספוג זאת. הגדירו חוקים ברורים בבית, אם צעקתם על מישהו מבני המשפחה (זה קורה, זה נורמלי, גם אני "נופל" לפעמים...) בבקשה התנצלו על כך. האמינו בילדכם שהוא מסוגל להתמודד עם הקשיים שתיארת זה ייטע בו חשיבה חיובית ומסוגלות עצמית. כאשר אתם מארחים חברים הדגישו את הכנסת האורחים וגייסו אותו לסייע לכם – למשל להציע משהו לאכול, לכבד בממתק, למדו אותו את הערכים האלה. אם מתעוררת מריבה, אל תצעקו, הקשיבו לו שמעו את הצד שלו, ואם אכן טעה, למדו אותו לקחת אחריות וזה מוביל אותנו לכללים – קודם חשוב כי בשגרה יהיו כללים בבית וכל הזמן להזכיר ולתווך לילדכם את הכללים. כמו כן, "נאה דורש נאה מקיים" למשל: לא לצעוק בבית, לכבד אחרים. בהצבת הכללים חשוב כי הם יהיו עקביים, נחושים וברורים, כלומר לתווך לרמת התפתחותו של הילד. סביר להניח כי התגובות השליליות שתיארתם שילדכם מפגין נובעים ממצוקה פנימית. כאשר תיישמו את הכללים כפי שציינתי הוא יחווה פחות עמימות ואי ודאות וכך גם פחות מצוקה ולכן יטה פחות בנקיטת התנהגויות שליליות – "משתגע, משתולל, לפגוע וכו". שכן הוא ידע שיש רשת ביטחון ושקיים הסבר לכל דבר, סיבה ותוצאה, עולם ברור יותר. הצבת כללים יאפשרו ויסות עצמי, שליטה ולמידה חברתית ולכם יהיה בעיקר שקט נפשי עם תפקוד מיטבי יותר ופחות השקעת מאמצים ובדרך יתרום גם לזוגיות שלכם.
לגבי ענישה, מומלץ רק במקרים חריגים, חשוב שיהיה קשור לסיטואציה - אם פגע למשל בחבר או דיבר לא יפה אז העונש קשור לכך שלא יוכל להיפגש עם חבר שהוא רוצה עד שיתנצל. כמו כן, חשוב שזה יעשה במיידי ולא לאחר יום. זכרו, על מנת לא לתסכל את הילד לא על כל הפרה עונש רק במקרים משמעותיים, חשוב לתווך את העונשים מבעוד מועד בהתאם למטרות, הערכים והכללים שיצרתם. אם מתעורר התקף זעם בלתי נשלט, אפשר להחליט מבוא מועד על מקום ניטראלי להפרדה פיזית בו הוא נרגע ולאחר מכן לשוחח איתו על הסיטואציה, אם זה לא אפשרי ממליץ על איסוף – לאחר שהילד נרגע ההורה מחבק אותו לפחות 30 שניות. תיווך –ניתן לתווך את הסיטואציה שהתרחשה, לבנות את הנרטיב, וכיצד בפעם הבאה נתמודד. הכלה – להכיל את הרגש של הילד, לא את התגובות, כן לגיטימציה לרגש. כעת בואי נדבר קצת על אהבה – חשוב מאוד להיות אמפתיים לרגשותיו, זכרי התגובות הם סימפטום של הרגשות והרגשות סימפטום של המחשבות שלו. אפשר לומר לו: "אני רואה שאתה מאוד כועס ואני מבינה שקשה לך, אתה זוכר שדיברנו כיצד אפשר להירגע, אתה רוצה אולי חיבוק?". חשוב לשמור על זמן ילד מינימום 3 פעמים בשבוע ולפחות 20 דק' בזמן איכות הילד בוחר מה לעשות. גם כשאתם כועסים תמיד ללוות אני כועס אבל אוהב אותך מאוד. זכרי שקנאה נובעת ממצוקה, בררי איתו מה מציק לו ואז תתני מענה, הקנאה היא רק סימפטום של משהו אחר עמוק יותר. לצד קשייו, אני בטוח שבילדכם קיימים גם כוחות. הדגישו והעצימו אותם, אך לא באופן מוגזם אלא אותנטי. ילדים בגיל הרך אוהבים אהבה המורעפת עליהם באופן פיזי כגון: חיבוקים ונשיקות אין גבול למינון (:
בואי נסיים בעצמאות – התיווך אמנם חשוב, אך באותה נשימה גם לשחרר באופן הדרגתי את רמת התיווך , על מנת שיתמודד באופן עצמאי עם קשייו. תנו לו כלים להתמודדות, ובכל הצלחה שהוא חווה, שחררו מעט מהתיווך הניתן לו. חשוב לתת לו לבחור בין אפשרויות. למשל: אם הוא מסרב לשחק עם בת הדודה, אפשר להציע לו במקום זאת לעשות משהו אחר שהוא כן מתחבר אליו. זכרי, לא ניתן להכריח אותו לעשות משהו שאינו רוצה ואינו חיוני, החופש לבחור זה חלק מהעצמאות שלו.
מקווה שהייתי לך לעזר,
המון בהצלחה.
