פורום - הורים משתפים ומתייעצים

ריגשת

יפה שאת ככה דואגת לאימא שלך. לא נראה לי שתוכלי לשנות את ההורים שלך- לגרום לאבא להעריך יותר ולאימא להיות שמחה יותר ולרצות פחות. כמו שאת בעצמך כתבת- הדברים האלה לא בשליטה שלך. אולי את יכולה להציע לאימא שלך להתייעץ עם פסיכולוגית,או עם אש מקצוע אחר אם את יודעת שיש סיכוי שהיא תקשיב לך. כמובן שזה יכול לעזור גם לך להתמודד עם המצב- תקופת הקורונה קשה לכולם ויש הרבה קווי ייעוץ שניתן להיעזר בהם להתמודד (לקופת החולים אליה אני משתייכת יש שלוחה להתמודדות עם לחץ וחרדה במיוחד לתקופה הזאת). זה בטח קשה לחיות בבית עם אוירה של מריבות וכעסים, זה לא טוב לנפש. לכן,כדאי לך לנסות קצת "להתנתק" ממה שקורה בבית על ידי לימוד משהו חדש, עיסוק בתחביבים, כתיבה,התנדבות,שיחות עם אנשים שאת אוהבת ובכלל מה שיעשה לך טוב. אם את יכולה לעשות משהו שיעזור לאימא שלך זה טוב מאוד- כמו להחמיא לה, ולהושיט יד כשצריך. לא כדי לשנות אותה, אלא בשביל להקל עליה.

גם אני חייתי בבית עם אוירה מתוחה. היום אני נשואה ומבקרת מידי פעם. למדתי פשוט לומר לעצמי "אני לא שופטת ומנתחת את ההתנהגות שלהם. אני אדם נפרד- אימא שלי זה לא אני! אין לי מה לעשות כדי לשפר את המצב. אחיה את חיי ואני מקווה שלכולם פה יהיה טוב" מה שעוזר לי מאוד- אני מנסה להחמיא להורים ולאחים מידי פעם, להשתמש בהומור ולהיות רגועה. זה עוזר לי להיות שמחה ולבסוף גם משפיע לטובה בצורה עקיפה על הסובבים אותי.

תודה רבה⁦❤️⁩

כהורה את מעוניינת שהילד שלך ינהג אחרת,
צריך לעשות את זה בחכמה אם תגידי לו משהו שהוא יבין שאת מחטטת לו בטלפון בלי ידיעתו זה ימנע ממנו לשמוע את מה שאת אומרת.
את יכולה לומר לו בעקיפין, למשל: לספר לו על חברה שלך שעושה כזה דבר וזה פשוט נורא ואיום ומתארת לו איך היית מרגישה אם היו עושים את זה לך או למשל שאת פעם היית עוןשה את זה והבנת שזה ממש לא מתאים: ליצור שיח על הנושא יותר מנקודת המבט שלך ובלי להזכיר בכלל את החברים שלו: שיתוף חוויות מאמא לבן, זה גם מאוד מחזק את הקשר עם הילד

לי זה קורה עם בני בן ה11. אצלי הוא מתחצף ולא ממושמע, ואצל בעלי הוא מקשיב, אציל ומתמיד

"אב מיואש" יקר שלום רב,
שמי אלעד יוסף אני פסיכולוג ודוקטורנט לחינוך. אשמח לענות לשאלתך ברוח מודל מחומש ההורות המציע עקרונות להורות מיטבית.
קודם כל חשוב לדעת האם היו שינויים בחודשיים האחרונים כגון: שינוי במצב הכלכלי, מתחים זוגיים, התמודדות עם מחלה, אובדן או כל אירוע אחר משמעותי ואף חיובי (למשל לידת אח/ות) שיכול להשפיע על תפקודו של ילדך היקר. בנוסף, עם מי הילד נמצא יותר בשעות היום, האם הוא נמצא בגן ובמידה וכן כיצד הוא מתנהג במסגרת הגן? כעת אנסה לענות לך ע"פ מודל מחומש ההורות. כאמור, שינויים אלו יכולים להשפיע על תפקוד ילדך וחשוב להיות מודעים אליהם שכן המודעות תאפשר לכם להתמודד באופן מיטבי יותר. כיוון שאתה מתאר פערים בינך לבין אשתך בהתמודדות מול הילד, חשובה השותפות, כלומר, חשוב מאוד שתגבה את אשתך ותחזק אותה בהתמודדות. אם אתה חושב שיש משהו שיכול לסייע לה אל תחשוש להציע לה באופן אמפתי. שתף אותה אלו פעילויות אתה עושה עם הילד כאשר אתה נמצא אתו ומה מסייע לך "גם אם אתה לא עושה משהו מיוחד בחוויה שלך", אולי לך זה נראה טבעי, אך ייתכן כי לאשתך זה לא מובן מאליו. חשוב לי לדעת כמה אתה מעורב וכמה אתה ואשתך משתפים אחד את השנייה ומקבלים החלטות יחד לגבי חינוך הילד. כנ"ל לגבי חלוקת התפקידים, האם אשתך אחראית יותר על הכללים ואתה יותר פעיל בזמן "כיף"? חשוב מאוד ששניכם תהיו שותפים מלאים בחלוקת התפקידים. לעיתים תגובות של ילדינו יכולים לעורר בנו רגשות שלעיתים קשורים ופוגשים את הילדות (ההורות מושפעת בין היתר מהילדות שלנו) שלנו ואז אנו מגיבים באופן מסוים והילד מרגיש זאת היטב. חשוב מאוד שתגבה את אשתך גם אם אינך מסכים עמה (לאחר מכן תוכל לשוחח עמה ולבטא את אי הסכמתך, אך לא בנוכחות הילד). כאשר ילדך אינו ממושמע, חשוב מאוד לקבל יחד עם אשתך החלטות משותפות ולהפגין חזית אחידה מול הילד. ייתכן שאשתך היא "השוטר הרע"? ילדים מרגישים וקולטים הכול.
חשוב שתהווה מנהיגות לגבי היחסים במשפחה, אתה הוא המודל לחיקוי, חשוב כי במצבים אלה של "חוסר משמעת" תסמוך על עצמך שאתה יכול לנהל את האירוע שכן אתה ההורה, בהמשך הילד ילמד לווסת את עצמו בעזרתך. על מנת שגם אשתך תפגין מנהיגות, כזכור, חשוב שתחזק אותה בהתמודדות מול הילד, היא זקוקה לך יותר ממה שאתה חושב.
אתה ההורה ביחד עם אשתך קובעים את הכללים בבית ולרוב כללי התנהגות. אל תחשוש להציב גבולות להתנהגויות תוקפניות, אך בבקשה לא מלווה בצעקות, כן היה אסרטיבי, ילדים צריכים גבולות, לצד זאת חשוב שהגבולות תואמים את השלב ההתפתחותי של ילדך. אי גבולות מהווה עבור ילדים חוויה של עמימות, וחוויה זאת גוררת לעיתים תכופות גם חווית מתח מתמשך ולעיתים אף מוגברת לרמת חרדה. יתר על כן, חשוב שכבר בגיל צעיר זה לילדך תהיה מודעות לכללים, תרגיש בנוח להזכיר לו, אל תדאג הוא מבין היטב. הרווח מהצבת הכללים יבוא לידי ביטוי בכך שילדך יפנים אותם וילמד לדחות סיפוקים, שזה בפני עצמו יסייע לו בהמשך במגוון מישורים עם חבריו בגן וביחסיו עם אחיו (במידה ויש). כמו כן, ילד שמציבים לו כללים חווה ביטחון בהוריו כאשר ואם תהיה מצוקה שאתם ההורים יכולים לנהל אותה ולא פחות חשוב זה יתרום לזוגיות שלכם. לצד זאת, חשוב לא לגלות נוקשות גדולה מדי ולא מתן עונשים על כל הפרה קטנה בהצבת הכללים, שכן זה יכול לתסכל את ילדך. אם כבר החלטתם להעניש, בבקשה היו עקביים נחושים וברורים ואל תמתינו, אלא באופן מידי, למשל: אם תאמר לו – "מחר אין טלוויזיה", למעשה ילדך עד מחר ישכח מזה ולכן זה לא יהיה אפקטיבי. חשוב מאוד שהענישה תהיה מותאמת לשלב ההתפתחותי של ילדך וקשורה לסיטואציה. יתר על כן, חשוב לתווך לילדך ההשלכות של אי עמידה בכללים, כאמור בהתאם לשלב ההתפתחותי. לצד זאת, ילדך כבר מפתח עצמאות, הוא מתחיל לעשות דברים עצמאי. עם פיתוח העצמאות עליו ללמוד גם אחריות למעשיו. חשוב ללמד אותו כיצד להתמודד עם כעסים באמצעות דרכים שמותאמות לו אישית מהיכרות ומהידע שלכם כהוריו. חשוב מאוד להיות קונקרטי אתו, לתווך לו ולחזק אותו שהוא מסוגל.
אני בטוח שאתם אוהבים את הילד שלכם, אחרת לא היית פונה להתייעצות. חשוב מאוד להפגין אמפתיה כלפי הילד כאשר הוא לא ממושמע, סביר להניח שזה נובע ממצוקה פנימית כלשהי לכן חשוב להפגין את הבנתכם לכעס למשל: "אני רואה שאתה כועס". חשוב מאוד שאם הפגנתם כעס כלפיו ללוות באמירה נוספת: "אני כועס אבל אוהב אותך" שכן הוא ילמד אהבה ללא תנאים ומדוע זה כה חשוב? כיוון שאיננו רוצים שהוא ידחיק את הכעס, שכן כעס הוא רגש בריא בתנאי שהוא פרופורציונלי ולא מתמשך ולא תדיר מדי. כאשר ילדך מאבד שליטה חשוב "לאסוף" אותו לאחר שהוא קצת נרגע ולחבק אותו לפחות 30 שניות זה מראה לילד שיש כאן מבוגר ששולט בסיטואציה ולא מאבד שליטה, לאחר מכן לתווך לו את מה שקרה באופן קונקרטי ובהתאם לגיל ההתפתחותי שלו וכן להציע אלטרנטיבות להתמודדות. חשוב מאוד להכיל את הכעס של ילדיכם, לא את התגובות של ה"טרור" כפי שניסחת, אך כן לגיטימציה לכעס.
חשוב לאפשר זמן איכות הן שלך והן של אשתך אתו בלבד ובנפרד כל אחד מכם. עדיפות בשעת משחק. אני מאוד ממליץ על קריאת ספרים משותפת: ספרים הם זמן איכות בין הורה לילד ומחזקים את הקשר. אפשר לבצע זאת עם ספרים של התמודדות עם כעסים, חשוב לשוחח על הרגשות של הדמויות ולקשר לחיי הילד, שוב הספרים בהתאם לשלב ההתפתחותי של הילד וכן התיווך בעת הקריאה המשותפת.
אני מקווה שנתתי לך תקווה, עם זאת חשוב לציין כי תגובתי אינה מהווה תחליף לייעוץ, אלא ניסיון בלבד להציע דרכים שיכולים לסייע. אני ממליץ לכם לפנות לאיש מקצוע מיומן בתחום של הדרכת הורים.
שיהיה המון בהצלחה.
אלעד יוסף

כשכן,חלה עליך חובת דווח לרשויות הרווחה, ניתן לדווח בעילום שם
בהצלחה

למה להציץ מהחלון לראות מה קורה זה הזוי?
כל האנשים עושים כך.

לדעתך מזל, חובת ההלשנה לרשויות זה לא הפיתרון, אסור ליידע את הרשויות, אם האישה עצמה רוצה לפנות לרשויות, כך תעשה. השכנים? אל להם לעשות זאת.

ממש לא,חייב לדווח הילד סובללללל

לפי דעתי, גם זה את יולדת עם המון דם וכו, זה התעללות בך.
למה את צריכה את זה?
אז כמו שאת צריכה את זה, כך בנך צריך את זה ונכון לו. וזה לא התעללות, זה דבר מחוייב.