פורום - הורים משתפים ומתייעצים

נשמע כמו משהו רגשי. ניסיתם לשוחח איתו? שיחות עם בעל מקצוע?

יש לך ילד חושב ומעמיק, ובאמת הנושא הזה מרתק ביותר ומפחיד. הלא כן? אם הוא עסוק בזה יותר משלושה שבועות כדאי להתיעץ עם מישהו שמבין, ובעיקר- לענות לו תשובות נכונות, רגועות. (ידוע שבסוף כול אחד מגיע לקיצו...) אפשר ללמד אותו להתפלל על אריכות ימים. תפילה מאד מרגיע את הילדים החכמים

רבקה יקרה שלום רב,
שמי אלעד יוסף ואני פסיכולוג בהתמחות חינוכית ודוקטורנט לחינוך. אשמח לענות לשאלתך ברוח מודל מחומש ההורות המציע עקרונות להורות מיטבית. המודל מכיל בתוכו חמישה מרכיבים שאם מיישמים אותם אנו נחווה הורות יעילה ומיטבית. חמשת המרכיבים של המודל כוללים: שותפות, מנהיגות, כללים, עצמאות ואהבה ובבסיס שלו המודעות. אני כבר ממליץ לכם להתייעץ עם איש מקצוע בתחום הטיפול בילדים ובהדרכת הורים. קיים פחד ממשי ממוות ונראה כי זה מעסיק אותו באופן מוגבר והוא מפגין מצוקה, כלומר העוצמה, ההכללה והתדירות בה הוא מושקע בה. אבל, החדשות הטובות הן שניתן לטפל בכך. חשוב לדעת, האם מישהו מכם מתמודד עם מחלה במשפחה? במידה וכן, חשוב לתווך לרמת התפתחותו ולא להסתיר ממנו, אך גם לא להציף אותו במידע. נראה כי הסבתא מאוד משמעותית עבורו והוא חושש מלאבד אותה ואף גייס אותה לגדל אותו במקרה שיקרה לכם משהו. הייתי רוצה להתחיל עם עיקרון השותפות – חשוב שההכנה תהיה בשיתוף וגיבוי מלא של ההורה השני בדרך בה תתווכו לבנכם את מושג המוות, במקביל, זה בסדר גם לשתף את הגננת, סביר להניח שיש לה ניסיון ואולי היא תוכל לתרום לכם מהידע שלה. תזכרי שאתם המבוגרים וזה מוביל אותנו לעיקרון המנהיגות - להסביר לילד בהתאם לרמת התפתחותו על מושג המוות. לצורך כך, ניתן להיעזר בספרי ילדים בנושא זה. זכרי, אתם מקור הביטחון של בנכם, שדרו ביטחון ואופטימיות לגבי מצב בריאותכם, גם אם ישנן בעיות בריאות. האמינו ביכולתו של בנכם להתמודד עם המצוקה. הימנעו מסכנות מיותרות ושימרו על בריאותכם, אתם המודל לחיקוי, הילד יפנים זאת וזה בפני עצמו יפתח אצל בנכם תחושת מסוגלות פנימית לנהל את מצב בריאותו, כך הוא ילמד גם שיש לו שליטה (לפחות ברוב הדברים) וזה יוביל להפחתת מתח.
השתדלו למנוע ממנו לצפות בתכנים העוסקים במוות ובכלל חדשות. הכניסו למשפחתכם ערכים של קידום בריאות כגון: תזונה, ספורט, שינה, וכו" ערכים אלו יחזקו את חווית השליטה שלו במצב הבריאותי. כמובן, נאה דורש נאה מקיים... מדי יום הפגינו דאגה, אך לא מוגזמת לגבי איך הוא מרגיש? וזה מוביל אותנו לעיקרון האהבה – בנכם זקוק להמון אמפתיה למצבו, שמישהו רואה ומבין את המצוקה שהוא חווה. כל השאלות שהוא שואל אתכם, זאת הזמנה לא רק להקשיב לו, אלא בנוסף הוא מפציר בכם לסייע לו להתמודד עם המצוקה. מבחינת בנכם, החוויה הפנימית שלו, כאילו זה הולך לקרות... אני ממליץ כשהוא פונה אליכם עם השאלות לומר לו למשל: "אני רואה שאתה מודאג מאוד, ומפחד להישאר לבד וחשוב לך לדעת ולהיות בטוח שלא תישאר לבד, זה מאוד לא נעים מה שאתה מרגיש, אני רוצה לעזור לך" ילדים בגיל של בנך זקוקים באופן מוגבר שירעיפו עליהם אהבה פיזית כגון: נשיקות וחיבוקים, תרגישו חופשי להפגין זאת, כיוון שהם מפחיתים מתח. אני ממליץ על זמן איכות לבד עם בנכם - לפחות 20 דק' ועדיפות לכל יום, או לפחות 3 פעמים בשבוע, בזמן זה חשוב מאוד כי בנכם בוחר מה לעשות. חשוב לתת לבנכם לבטא ולגיטימציה למלוא החששות והרגשות שלו, אך גם לסייע לו לעבד לצד תיווך המותאם לרמת התפתחותו. חשוב להשתמש בשפה של אופטימיות וחיוביות. חשוב לשמור על עשייה, עשייה מבטלת מחשבות שליליות – לתת לבנכם לבשל, לאפות, פעילות ספורט, ציור, וקריאת ספרים – ניתן גם ספרים על מוות לילדים בגיל הרך ולקשר למצוקה שלו. כל אלו מהווים כלי הפגה מצוין. לצד כל האהבה חשוב לחזק את המסוגלות של הילד בלהתמודד עם המצוקה וזה מוביל אותנו לעקרון העצמאות – חשוב שהוא שואל שאלות, כיוון שזה חלק מהתפתחות העצמאות שלו, שכן סקרנות זה הבסיס לידע>כוח>תחושת מסוגלות>עצמאות. חשוב גם לענות באופן קונקרטי ולא להציפו במידע. אני רוצה שגם תלמדו אותו להתמודד עם המצוקה וליצור ביטחון פנימי, לא לענות על כל שאלה, לתת לו לחשוב מדי פעם בעצמו, כך הוא ימצא כוחות ויסמוך על עצמו יותר. ניתן לשאול אותו מה מסייע לו להירגע ולהרגיש בטוח יותר וללמד אותו כלים כגון: הרפיה, מדיטציה או כל דבר אחר המותאם להתפתחותו. ייתכן כי הסיטואציה של הארנבות שמתו מייצגת עבורו משהו אחר באופן סימבולי, אולי הדרך שנאמר לו שהן מתו, אולי אסוציאטיבית קשור למשהו אחר ואולי הוא עשה הכללה לשאר המשפחה. זכרי, כי זאת הפגישה הראשונה שלו עם המוות באופן ממשי וייתכן שלא היה עיבוד לאובדן של הארנבות ולמוות עצמו. העיקרון האחרון אליו אני רוצה להתייחס הוא כללים – לא ציינתם על כך שהילד עובר על הכללים, אך באופן כללי האם קיימת מודעות לכללים בביתכם? כללים מסייעים בהפחתת מתח, כיוון שהעולם ברור יותר, קיימת פחות עמימות ואי ודאות שהם המקור לחרדה. הכללים יסייעו לו בוויסות הרגשי והוא ירגיש שהוא יכול לסמוך על מה שאתם אומרים לו בעת מצוקה, בתנאי שתציבו כללים עקבים נחושים וברורים בכל תחומי החיים למשל: שינה, אכילה, זמן מסך וכו".
שיהיה המון בהצלחה

הדר יקרה שלום רב,
שמי אלעד יוסף ואני פסיכולוג בהתמחות חינוכית ודוקטורנט לחינוך. אשמח לענות לשאלתך ברוח מודל מחומש ההורות המציע עקרונות להורות מיטבית. המודל מכיל בתוכו חמישה מרכיבים שאם מיישמים אותם אנו נחווה הורות יעילה ומיטבית. חמשת המרכיבים של המודל כוללים: שותפות, מנהיגות, כללים, עצמאות ואהבה ובבסיס שלו המודעות.
קודם כל, אני רואה ומבין שאתם מותשים ועייפים, לצד זאת כל הכבוד לך שאת פונה לעזרה. אני שמח על המודעות שלך לכך ששינה היא צורך בסיסי וחיוני לגדילה של בנך ובכלל להתפתחות שלו. חשוב לי לדעת, האם טרם קניתם את המיטה היו גם קשיים בשינה וכעת החריפו? האם מלבד מיטת המעבר חלו עוד שינויים לאחרונה במשפחה היכולים להשפיע על בנך? הייתי רוצה להתחיל עם שותפות – כתבת: "אנחנו לא יודעים מה לעשות", האם גם ההורה השני אינו יודע מה לעשות? אני מציע כי ההתמודדות עם קשיי השינה של בנך תהיה בתיאום מלא וחשיבה משותפת עם ההורה השני לגבי דרך ההתמודדות הכוללת מטרות וכללים, כמו כן חשוב שתגבו (גם אם אינכם מסכימים) ותחזקו את המסוגלות ההורית של אחד והשנייה, אני רוצה שתחלקו את שעות הערות ביניכם על מנת שלא תהיו כל כך עייפים ובהקשר זה אני מציע גם שתפרגנו אחת לשנייה זמן מנוחה כך שההורה השני יהיה עם הילדים. ייתכן כי בהתחלה בנכם יקשה עליכם ויטה לבכי רב יותר, חשוב להפגין חזית אחידה ולא להיכנע, אך כמובן ברגישות רבה וזה מוביל אותנו לעיקרון האהבה - ילדים בגיל של בנך עדיין זקוקים שירעיפו עליהם אהבה פיזית כגון: חיבוקים ונשיקות בעת זמן איכות. אני ממליץ לפחות 20 דק' ועדיפות לכל יום או לפחות 3 פעמים בשבוע, בזמן זה ניתן לשוחח ולעבד עימו, חשוב להפגין אמפתיה, למשל: "אני רואה שקשה לך ואתה מפחד, מותר לפחד. " ניתן גם להעצים אותו ולהזכיר לו כיצד התמודד עם פחדים/קשיים אחרים בעבר, לסייע לו למצוא את הכוחות שבו, "אנחנו כאן בשבילך" חשוב לתת לילד לבטא את החששות שלו ולגיטימציה לרגשותיו. אפשרות נוספת היא לצייר את מה שהוא מרגיש. ילדים מבטאים את עולמם הרגשי דרך ציור, ניתן גם לקרוא ספרים בתחום ולשוחח על רגשות ולקשר לקושי שלו, אך חשוב לתווך לרמת התפתחותו. מיטת מעבר זה שינוי משמעותי עבורו, לכן חשוב לתכנן את טקסי השינה וזה מוביל אותנו לעיקרון המנהיגות - תזכרי שאתם המבוגרים ואתם המנהיגים, לכן חשוב לתכנן היטב את תוכנית החזרה לשינה (האם קיים טקס טרם השינה?) שתהיה עקבית להסביר לבנכם בהתאם לרמת התפתחותו על התוכנית. זכרי, אתם המודל לחיקוי ומקור הביטחון של ילדכם, אם תפגינו ביטחון ואמונה הן בעצמכם והן בילד בהתמודדות שלכם לסייע לבנכם, אני מאמין שזה יסייע להתמודדות טובה יותר של ילדכם. אני רוצה להתייחס לעיקרון העצמאות - אני רוצה שגם תלמדו אותו להתמודד, ניתן לתווך, אך לא לעשות במקומו, יש לחזק את המסוגלות של ילדכם ולעודד אותו לעצמאות בהתמודדות, מה יכול לסייע לו להתמודד עם הפחד לישון לבד, אני רוצה שהוא ימצא את הדרכים, ולא ישר תגיעי לישון איתו. כן ניתן להגיע מספר דקות להרגיע אותו עד שיירדם בהתחלה, וכך באופן הדרגתי לתת לו להתמודד עצמאית, כך שבפעם הבאה רק לדבר איתו מעבר לחדר או בכניסה לחדר. ייתכן שהמיטה הקודמת מייצגת עבורו ביטחון ואני רוצה שתלמדו אותו ליצור ביטחון פנימי, אפשר לתת לו לבחור אובייקט או ללמד אותו חשיבה היוצרת תחושת ביטחון שיסייעו לו להתמודד עם הפחדים. ייתכן וילדכם יתקשה להתמודד עם הכללים שתציבו לו לגבי השינה – לכן חשוב שהכללים יהיו הדרגתיים, כי מדובר בשינוי משמעותי בחייו של הילד. כמו כן, תהיו עקביים נחושים וברורים, אך גם רגישים לרמת ההתפתחות של ילדכם. הכללים יפחיתו את המתח שהוא חווה יסייעו לו בוויסות המתח והשינה, בשליטה בתסכול וכן לדחיית סיפוקים בתדירות בה הוא מתעורר ומבקש שתישנו לידו. בנוסף, זה יסייע לו גם בלמידה חברתית בגן. יתר על כן, הוא ירגיש כי הוא יכול לסמוך עליכם כאשר תתעורר סיטואציה של מצוקה, זה יתרום להורות ולזוגיות שלכם ויחסוך משאבים יקרים. אני מציע גם לפנות להתייעץ עם איש מקצוע בתחום של הדרכת הורים.
מקווה שהייתי לך לעזר,
המון בהצלחה.

טלי יקרה שלום רב,
שמי אלעד יוסף ואני פסיכולוג בהתמחות חינוכית ודוקטורנט לחינוך. אשמח לענות לשאלתך ברוח מודל מחומש ההורות המציע עקרונות להורות מיטבית. המודל מכיל בתוכו חמישה מרכיבים שאם מיישמים אותם אנו נחווה הורות יעילה ומיטבית. חמשת המרכיבים של המודל כוללים: שותפות, מנהיגות, כללים, עצמאות, אהבה, ובבסיס שלו המודעות. חשוב להיות מודעים לכך שהתנהגות של בנך נובעת תמיד מתוך הקשר משפחתי ולא רק הטמפרמנט, הטמפרמנט יכול לתת נטייה אך בסופו של דבר ההקשר הסביבתי הוא זה שמשפיע לאיזה דפוסי התנהגות נאמץ. חשוב לבחון את היחסים של אחיו הגדולים בפער של לפחות שש שנים, ייתכן שזאת הדרך שלו למשוך תשומת לב, אולי כבן זקונים עם פער גדול זה הוא חווה בדידות. כמו כן, לבחון עם עצמך מהי תחושת המסוגלות ההורית להתמודד ולסייע לקשייו של ילדך, כיצד את מגיבה להתנהגויות שליליות וכו. חשוב להיות מודעים לכך גם כי ההתנהגויות של ילדנו משפיעים על רגשותינו וילדינו חווים זאת. אבל אולי הדבר החשוב ביותר שאני רוצה שתהיי מודעת אליו זה שבנך לא סתם מגיב כפי שהוא מגיב, זה תמיד נובע ממצוקה לפחות בחוויה שלו, ככל שתהיי יותר מודעת, כך תוכלי גם יותר להיות בשליטה בהתמודדות יעילה יותר לסייע לבנך ללמוד רפרטואר התנהגויות רצויות. הייתי רוצה להתחיל עם שותפות - קודם חשוב לדעת האם יש הורה/מבוגר אחראי נוסף? במידה וכן, חשוב שתהיה שותפות מלאה ביניכם בכל הקשור לחינוך הילד בכלל ולא רק בהקשר לקשיים שציינת. חשבו יחד על מאפייני הילד בשותפות, על מיקומו במשפחה, ועל יחסי האחים אליו. תגבשו יחד מטרות וכללים לסייע לילד להתמודד עם קשייו. אני רוצה שתשתפי גם את ההורה השני בקשיים אלו ובקשי את הסיוע שלו וכן את הגיבוי. פרגנו אחד לשני בהתמודדות ובעיקר לחזק, כי אני מאמין לך שזה לא פשוט להתמודד עם הסיטואציות האלו ואיני מעוניין שתתמודדי לבדך. כאשר ילדכם אינו מתנהג יפה לאורחים, את יכולה לבקש מההורה השני שייקח אותו ויסייע לו על מנת שתוכלי לתת מענה גם לשאר הילדים בבית. אני מציע לפנות לגננת להתייעץ איתה האם באמת אין קשיים בגן כפי שתיארת, ומה לדעתה יכול לסייע לך בבית, שתפי אותה, לגננות יש לא מעט ידע, מעבר לכך היא יכולה לתווך לילד מצבים בהם הוא מפגין קשיים אלו. הזכרת כי הילד "מאוד טמפרמנט", ייתכן כי ישנם מצבים כי נגמרת לך הסבלנות וזה נורמלי, במצבים אלה כשאת מרגישה שאת לא יכולה לתת מענה הולם, בקשי את הסיוע של ההורה השני וכך גם הוא במצב הפוך. כאשר אינכם מסכימים בהתמודדות וזה גם בסדר, בבקשה לא ליד הילד, זה רק יבלבל אותו, תמיד הפגינו חזית אחידה מול התנהגויות שליליות של הילד וזה מוביל אותנו למנהיגות – זכרי, אתם ההורים מנהיגים, לכן חשוב לתכנן התנהלות בבית שתסייע לילדכם להתמודד עם קשייו וכן שתסייע גם לכם להתמודד באופן יעיל יותר, למשל כשמגיעים אורחים ואת כבר מכירה את המצבים ואת נקודות התורפה שלו המובילות אותו להתפרץ. אפשר לשוחח איתו טרם מגיעים אורחים, להסביר לו על מה שצפוי ולתת לו כלים להתמודדות תוך כדי הדגשה שאתם נמצאים כאן לסייע לו. אם אתם תפגינו ביטחון בהתמודדות, כך הוא גם יחווה ביטחון בהתמודדות וסביר להניח שבעת קושי יפנה אליכם לסיוע. דברו על ערכים בבית של כבוד בין בני אדם, אך לא מספיק לדבר, הפגינו זאת גם אתם בשגרת חייכם, הילד לומד הכול אתם המודל לחיקוי. ככל שתדגישו יותר את הכבוד ההדדי ביניכם ההורים ובין שאר בני המשפחה הוא גם יספוג זאת. הגדירו חוקים ברורים בבית, אם צעקתם על מישהו מבני המשפחה (זה קורה, זה נורמלי, גם אני "נופל" לפעמים...) בבקשה התנצלו על כך. האמינו בילדכם שהוא מסוגל להתמודד עם הקשיים שתיארת זה ייטע בו חשיבה חיובית ומסוגלות עצמית. כאשר אתם מארחים חברים הדגישו את הכנסת האורחים וגייסו אותו לסייע לכם – למשל להציע משהו לאכול, לכבד בממתק, למדו אותו את הערכים האלה. אם מתעוררת מריבה, אל תצעקו, הקשיבו לו שמעו את הצד שלו, ואם אכן טעה, למדו אותו לקחת אחריות וזה מוביל אותנו לכללים – קודם חשוב כי בשגרה יהיו כללים בבית וכל הזמן להזכיר ולתווך לילדכם את הכללים. כמו כן, "נאה דורש נאה מקיים" למשל: לא לצעוק בבית, לכבד אחרים. בהצבת הכללים חשוב כי הם יהיו עקביים, נחושים וברורים, כלומר לתווך לרמת התפתחותו של הילד. סביר להניח כי התגובות השליליות שתיארתם שילדכם מפגין נובעים ממצוקה פנימית. כאשר תיישמו את הכללים כפי שציינתי הוא יחווה פחות עמימות ואי ודאות וכך גם פחות מצוקה ולכן יטה פחות בנקיטת התנהגויות שליליות – "משתגע, משתולל, לפגוע וכו". שכן הוא ידע שיש רשת ביטחון ושקיים הסבר לכל דבר, סיבה ותוצאה, עולם ברור יותר. הצבת כללים יאפשרו ויסות עצמי, שליטה ולמידה חברתית ולכם יהיה בעיקר שקט נפשי עם תפקוד מיטבי יותר ופחות השקעת מאמצים ובדרך יתרום גם לזוגיות שלכם.
לגבי ענישה, מומלץ רק במקרים חריגים, חשוב שיהיה קשור לסיטואציה - אם פגע למשל בחבר או דיבר לא יפה אז העונש קשור לכך שלא יוכל להיפגש עם חבר שהוא רוצה עד שיתנצל. כמו כן, חשוב שזה יעשה במיידי ולא לאחר יום. זכרו, על מנת לא לתסכל את הילד לא על כל הפרה עונש רק במקרים משמעותיים, חשוב לתווך את העונשים מבעוד מועד בהתאם למטרות, הערכים והכללים שיצרתם. אם מתעורר התקף זעם בלתי נשלט, אפשר להחליט מבוא מועד על מקום ניטראלי להפרדה פיזית בו הוא נרגע ולאחר מכן לשוחח איתו על הסיטואציה, אם זה לא אפשרי ממליץ על איסוף – לאחר שהילד נרגע ההורה מחבק אותו לפחות 30 שניות. תיווך –ניתן לתווך את הסיטואציה שהתרחשה, לבנות את הנרטיב, וכיצד בפעם הבאה נתמודד. הכלה – להכיל את הרגש של הילד, לא את התגובות, כן לגיטימציה לרגש. כעת בואי נדבר קצת על אהבה – חשוב מאוד להיות אמפתיים לרגשותיו, זכרי התגובות הם סימפטום של הרגשות והרגשות סימפטום של המחשבות שלו. אפשר לומר לו: "אני רואה שאתה מאוד כועס ואני מבינה שקשה לך, אתה זוכר שדיברנו כיצד אפשר להירגע, אתה רוצה אולי חיבוק?". חשוב לשמור על זמן ילד מינימום 3 פעמים בשבוע ולפחות 20 דק' בזמן איכות הילד בוחר מה לעשות. גם כשאתם כועסים תמיד ללוות אני כועס אבל אוהב אותך מאוד. זכרי שקנאה נובעת ממצוקה, בררי איתו מה מציק לו ואז תתני מענה, הקנאה היא רק סימפטום של משהו אחר עמוק יותר. לצד קשייו, אני בטוח שבילדכם קיימים גם כוחות. הדגישו והעצימו אותם, אך לא באופן מוגזם אלא אותנטי. ילדים בגיל הרך אוהבים אהבה המורעפת עליהם באופן פיזי כגון: חיבוקים ונשיקות אין גבול למינון (:
בואי נסיים בעצמאות – התיווך אמנם חשוב, אך באותה נשימה גם לשחרר באופן הדרגתי את רמת התיווך , על מנת שיתמודד באופן עצמאי עם קשייו. תנו לו כלים להתמודדות, ובכל הצלחה שהוא חווה, שחררו מעט מהתיווך הניתן לו. חשוב לתת לו לבחור בין אפשרויות. למשל: אם הוא מסרב לשחק עם בת הדודה, אפשר להציע לו במקום זאת לעשות משהו אחר שהוא כן מתחבר אליו. זכרי, לא ניתן להכריח אותו לעשות משהו שאינו רוצה ואינו חיוני, החופש לבחור זה חלק מהעצמאות שלו.
מקווה שהייתי לך לעזר,
המון בהצלחה.

מרים יקרה שלום רב,
שמי אלעד יוסף ואני פסיכולוג בהתמחות חינוכית ודוקטורנט לחינוך. אשמח לענות לשאלתך ברוח מודל מחומש ההורות המציע עקרונות להורות מיטבית. המודל מכיל בתוכו חמישה מרכיבים שאם מיישמים אותם אנו נחווה הורות יעילה ומיטבית. חמשת המרכיבים של המודל כוללים: שותפות, מנהיגות, כללים, עצמאות ואהבה ובבסיס שלו המודעות.
קודם חשוב לדעת איך אתם ההורים מתמודדים לקראת הלידה המרגשת? כל מה שאתם חווים והדרך בה אתם מגיבים כלפי אחד והשני/ה בסביבה הביתית משפיע גם על ילדכם. עצם השאלה שלך: "האם בכלל להכין אותו?" כבר מעידה על המודעות לכך שיש צורך לבדוק ולקבל כלים ואני שמח על כך. הייתי רוצה להתחיל עם שותפות – האם יש הורה נוסף או אדם מבוגר משמעותי עבור ילדך? במידה וכן חשוב שההכנה תהיה בשיתוף ובתיאום מלא של המבוגר השני בדרך בה תתווכו לילדכם, לכן אני מציע לך לשוחח עם המבוגר השני ולקבל החלטה יחד (באופן כללי בכל הקשור לחינוך ילדים אני ממליץ על שותפות מלאה). במקביל, אני מציע שתחזקו ותגבו אחד את השני/ה בכל הקשור בהתמודדות עם תגובות הילד. אגב, זה בסדר גם לשתף את הגננת, סביר להניח שיש לה ניסיון ואולי היא תוכל לתרום לכם מהידע שלה. תזכרי שאתם המבוגרים ואתם המנהיגים – לכן חשוב לתכנן את ההתנהלות הביתית לקראת הלידה המתוכננת (להיעדרויות, לזמינות, ולסבלנות שלכם כלפי ילדכם), להסביר לילד בהתאם לרמת התפתחותו על לידת האח. לצורך כך, ניתן להיעזר בספרי ילדים בנושא זה. זכרי, אתם מקור הביטחון של ילדכם, כניסה של ילד נוסף למשפחה מעורר לצד אושר גם חששות לא מעטות. השתדלו להיראות בטוחים במחיצת ילדכם. חשוב להמשיך גם לאחר הלידה לתמוך בהתפתחותו האישית של ילדכם ולהעצים אותו. אפשר ללמד אותו להיות שותף בסיוע בבית המותאם לגילו למשל: "תביא לי את החיתול/ מגבונים". אם אתם תקבלו את השינויים הצפויים בילדכם בעקבות לידת האח, אני מאמין שזה יסייע להתמודדות טובה יותר של ילדכם וזה מוביל אותנו לאהבה – כל כניסה נוספת של ילד למשפחה משפיעה על האינטראקציה והזמינות לילדים האחרים וגם בין בני הזוג. ילדים בגיל של בנך עדיין זקוקים לאהבה פיזית מופגנת רבה יותר. סביר להניח כי ברגע שייוולד האח ומכאן והלאה, יהיה לך פחות זמן פנוי לבנך לעומת טרם הלידה, ולכן חשוב לעבוד על זמן איכות כבר כעת, כי מה שחשוב זה בעיקר האיכות (קריאת ספרים, התעמלות, גינה וכו"). כבר מעכשיו לדאוג לזמן ילד – לפחות 20 דק' ועדיפות לכל יום או לפחות 3 פעמים בשבוע, בזמן זה חשוב מאוד כי בנך בוחר מה לעשות. סביר להניח כי בעתיד הלא רחוק יתעוררו סיטואציות של קנאה ומריבות בין האחים, זהו זמן טוב לעשות עבודה עם עצמכם כיצד להתמודד טרם. בהמשך, חשוב לתת לילד לבטא את החששות שלו ולגיטימציה לרגשותיו, כן גם לכעס, אך לא להתנהגות השלילית. חשוב לתווך לו לרמת התפתחותו ולהשתדל לא לצעוק עליו כאשר יתעוררו המריבות ובעיקר המון אמפתיה לרגשותיו. זכרי, זה לא פשוט עבורו, עד לידת האח הוא היה כל עולמכם וכעת הוא יצטרך לחלוק זאת עם אח נוסף. חשוב לומר כל יום "אני אוהבת אותך" הוא בגיל שעדיין זקוק לזה גם אם הוא הילד הבכור, הוא עדיין פעוט ומדובר בחתיכת שינוי עבורו. ילדכם ייתכן ויעבור על הכללים – אז אם עד כה אין מודעות מספקת לכללים, חשוב כעת להנחיל אותם בלי קשר ללידת האח. כשאני אומר לכללים אז אני מתכוון: לסידור הצעצועים, אכילה, שעת שינה, מקלחת, וכו". חשוב שהוא יתרגל לכללים כבר כעת, על מנת שלא יצטרך להתמודד עם שינוי נוסף (להתרגל לכללים) הכללים יסייעו לו בוויסות עצמי, בשליטה בתסכול וכן לדחיית סיפוקים, זה בפני עצמו ישרת אותו ואתכם היטב עם לידת האח הצעיר. בנוסף, זה יסייע לו גם בלמידה חברתית בגן. יתר על כן, הוא ירגיש כי הוא יכול לסמוך עליכם כאשר תתעורר סיטואציה של מצוקה, זה יתרום להורות ולזוגיות שלכם ויחסוך משאבים יקרים. לצד זאת, חשוב לציין על כך שהכללים יהיו הדרגתיים, כי מדובר בשינוי משמעותי בחייו של הילד. כמו כן,תהיו עקביים נחושים וברורים לרמת התפתחות של הילד. אם תבחרו להעניש, אז לא על כל הפרה ולא מלווה בצעקות (אני ידוע זה קשה, עייפים, מתוסכלים וכו", אני מכיר זאת היטב כהורה בעצמי).
חשוב כי הענישה תהיה פרופורציונלית וקשורה לסיטואציה וכן ניתנת לביצוע. באופן כללי, אני ממליץ על ענישה רק במקרים חריגים יותר כגון: אלימות פיזית, בכל זאת אנחנו לא רוצים לתסכל את הילד. כעת אתייחס לעצמאות – יש לחזק את המסוגלות של ילדכם ולעודד אותו לעצמאות, כעת זה הזמן וזה יקל עליכם בהמשך כשיהיה לכם פחות זמן פנוי. בנוסף, לתת לילדכם לעזור לכם עם האח הקטן. לאפשר לו לבחור פעילות בהתאם לרצונותיו ולשלב ההתפתחותי שלו. ייתכן כי עם לידת האח, תהיה נסיגה של ילדכם כגון: הרטבה או מוצץ (אם נגמל) או כל התנהגות רגרסיבית אחרת שפחות תואמת את ילדכם טרם הלידה של האח. בבקשה, תבינו שעובר עליו שינוי משמעותי, תשאלו אותו, בלי לצעוק, למשל: נניח כי במקום לעשות צרכים בסיר הוא יעשה ברצפה, אז ניתן לפנות אליו ולשאול אותו: "מה קרה, פיפי עושים בשירותים, נכון חמוד, בוא נלך ביחד", עם המון אמפתיה ואהבה.
מקווה שהייתי לך לעזר,
המון בהצלחה.

הבן שלי גם צופה המון בסרטים אומנם באנגלית שהבריטים חייבים להיות מלמדים. וחייבת לציין שהילדים שלי מאוד חכמים ולומדים המון מהמחשב. הקטן בן שנתיים וחוששים הגדולה בת שש. הוא יודע לזהות המון אותיות ויודע את הסדר של האותיות יודע צבעים ואת שמות הצורות יודע לספור בשתי השפות באנגלית אפילו עד שלושים. מזהה חלק מהמספרים. מכיר ויודע את השמות והסדר של הכוכבים(planets) . מנסיון שלי לא נראה לי שלצפות בטלויזיה כול כך נורא הם לומדים המון

https://www.google.com/amp/s/www.haaretz.co.il/amp/science/.premium-1.6891267 מוסיפה לך מחקר

דנה יקרה שלום רב,
שמי אלעד יוסף ואני פסיכולוג בהתמחות חינוכית ודוקטורנט לחינוך. אשמח לענות לשאלתך ברוח מודל מחומש ההורות המציע עקרונות להורות מיטבית.
קודם כל הנך מתבקשת לקרוא את הפסקה הבאה: כל הכתוב בפסקה זאת מנוסח בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד, אולם כל האמור בלשון זכר משמעו גם בלשון נקבה. המונח "משתמש" להלן משמעו כל אדם אשר קורא/מתייחס לתגובתי באופן ישיר או בעקיפין.
קודם כל חשוב לציין כי תגובתי אינה מהווה תחליף לייעוץ פרטני המותאם להכרות מעמיקה עם המשתמש, אלא ניסיון בלבד להציע דרכים שיכולים לסייע. אני ממליץ למשתמש לפנות לאיש מקצוע מיומן בתחום של הדרכת הורים/טיפול פסיכולוגי. חשוב לציין כי האמור בתגובתי אינה מהווה כתחליף לייעוץ פסיכולוגי של איש מקצוע והוא מהווה מידע כללי בלבד על סמך הידע שלי בלימודיי קורס זה כחלק מלימודי הדוקטורט, ואינו מהווה ייעוץ פסיכולוגי מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית ע"פ המידע והפרטים בתגובתי באתר זה הינה על אחריות המשתמש בלבד. בכל מקרה, השימוש בתגובתי אינה יוצרת יחסי מטפל-לקוח/מטופל בדרך כלשהי ואיני אחראי בשום צורה ואופן לתוצאות השימוש בתגובות שציינתי באתר זה. מטרת התכנים המופיעים בתגובתי לסייע להרחיב את הידע האישי שלכם בלבד ולאפשר לכם לדעת יותר, בטרם אתם פונים אל כל מומחה אחר בתחום של הדרכת הורים/טיפול פסיכולוגי וכדומה. התכנים שבתגובתי כראוי לתכנים של הדרכת הורים, הנם תלויים בנסיבות ועובדות של כל מקרה, ולכן יש להתייחס אליהם במידת הזהירות הנדרשת. המידע והתכנים המופיעים בתגובתי הם על אחריות המשתמש בלבד ולא תהיה למשתמש כל תביעה, דרישה או טענה, מכל סוג שהוא כלפי הכותב: מר אלעד יוסף פסיכולוג בהתמחות חינוכית ודוקטורנט לחינוך.
כעת לתגובתי: קודם כל חשוב לדעת כמה זמן מופיעים החרדה והנוקשות שאת מתארת, הקשיים במגע (האם אובחנה עם ויסות חושי ועם חרדה? אני ממליץ לפנות למרפאה בעיסוק לצורך התייעצות). כשאת מתארת חרדה ונוקשות כיצד זה בא לידי ביטוי? האם את יכולה להצביע על הזמן שבו החלו להופיע הקשיים והאם באותה תקופה התמודדתם עם שינויים כגון: שינוי במצב הכלכלי, מתחים זוגיים, התמודדות עם מחלה, אובדן או כל אירוע אחר משמעותי ואף חיובי (למשל לידת אח/ות) שיכול להשפיע על תפקודו של ילדתך היקרה. כיצד הילדה מתנהגת במסגרות אחרות למשל: בגן, האם שם חווים את הילדה באופן אחר? כאמור, שינויים אלו יכולים להשפיע על תפקוד ילדתך וחשוב להיות מודעים אליהם שכן המודעות תאפשר לכם להתמודד באופן מיטבי יותר. נוסף על כך, כיצד את מגיבה להתנהגויות והתגובות שאת מתארת, חשוב להיות מודעים לכך, האם את מכילה, כועסת, חרדה וכו" מה את חושבת על תגובותיה של בתך?
כעת אנסה לענות לך ע"פ מודל מחומש ההורות. המודל מכיל בתוכו חמישה מרכיבים שאם מיישמים אותם אנו נחווה הורות יעילה ומיטבית. חמשת המרכיבים של המודל כוללים: שותפות, מנהיגות, כללים, עצמאות ואהבה.
נתחיל עם אהבה - אהבה מנצחת הכל (: קודם כל הייתי רוצה להציע לך להפגין אמפתיה מוגברת לקשייה במגע וכן לחרדה והנוקשות שאת מתארת, אני מניח שאת אכן אם רגישה דייה, אך לעיתים אנו לא יודעים כיצד לגשת לילד וזה בסדר. אפשר לפנות לילדה ולומר לה "אני רואה שקשה לך כשאני נוגעת בך", "אני רואה שאת סוערת", עצם האמירות האלו הזאת מגייסות את הילדה להבנה שיש מישהו שמרואה ומבין את קשייה ומכאן כבר יותר קל להגיע אליה ולעשות יחד איתה שינוי. את מתארת אח בן תשע עם קשיים בקשב (האם הוא מאובחן, האם הוא מטופל? ילד שלא מקבל מענה הולם יכול להפוך את כל הבית ולהשפיע על אקלים המשפחתי וכן על הפניות הרגשית לשאר הילדים בבית... לכן חשוב לוודא שהילד מקבל מענה טיפולי, ממליץ לך לפנות לאיש מקצוע בתחום הקשב בין אם פסיכולוג ובין אם נוירולוג או פסיכיאטר ילדים, במידה והילד כבר אובחן כן לשמור על מעקב ולבחון המשך טיפול). בקשיים בקשב לרוב נראה מרכיב גנטי במשפחה (אחד האחים או ההורים או כל המשפחה...), ייתכן שילדתך אינה מחקה את אחיה, הייתכן כי יש לה קשיים בקשב שאינם מאובחנים והוא רק הטריגר שלה...? אני מעלה זאת כשאלה, כמובן שרק איש מקצוע מיומן יכול לתת לך תשובות. את מתארת כי ילדתך מתלבשת ומתנהגת כמו בן, תני לה לבטא את עצמה, ילדים חוקרים את הזהות שלהם, זה נורמאלי, אם זה מלחיץ אותך עלייך לבדוק עם עצמך מה מלחיץ בכך ולהתייעץ עם איש מקצוע עבורך.
לגבי החרדות והנוקשות, זכרי שזה רק סימפטומים של משהו שמציק לה, כפי שאמרתי לבחון את הקשיים שבמגע עם מרפאה בעיסוק ואת כך שהיא מחקה את אחיה בעניין הקשב עם נוירולוג ילדים או פסיכיאטר ילדים. כאשר ילדתך חרדה אפשר לקבוע איתה מראש מה יכול לסייע לה להתמודד עם החרדה, לתת לה כלים מותאמים כך שהיא תלמד לווסת את החרדה בה היא שרויה בתיווך שלך ושל ההורה השני (במידה וקיים). את משתפת כי "היא מנסה לעשות הכול כמו אחיה בן התשע" תני לה לבטא את עצמה, תעודדי אותה לבטא את כישוריה וחזקי את המסוגלות העצמית שלה. אני כן ממליץ על זמן שלך והילדה בנפרד, בזמן זה הילדה בוחרת מה לעשות, עשי זאת לפחות פעם בשבוע ועדיף מינימום חצי שעה. אני ממליץ על קריאת ספרים משותפת הורה-ילד שיש בהם תכנים של הזהות המינית המותאם לגיל בתך, כך תוכלי לשוחח עם בתך על רגשותיה ולהכיר יותר את עולמה הרגשי הפנימי ובאופן כללי מדובר בזמן איכות נהדר. האם הילד הבכור מקבל יותר תשומת לב בשל קשייו? במידה וכן, ייתכן שהיא מנסה להיות כמוהו על מנת להשיג את תשומת הלב שלכם...?
שותפות - לא ציינת האם יש עוד הורה/אדם משמעותי בבית עבור הילדים שלך? לכן אציין מספר דברים חשובים, אך לא מותאמים ספציפית אלייך שכן לא הזכרת. חשוב שתהיה שותפות בין המבוגרים בבית. לקבוע כללי התנהגות מראש עם תיווך ומודעות עבור הילדה שיכולים להפחית את החרדה שהיא חווה ולאפשר יותר גמישות לעומת הנוקשות שאת מתארת. האם המבוגר השני בבית מודע למצבה, רואה כפי שאת רואה את הקשיים, האם את משתפת אותו/אותה? האם את מקבלת לבד החלטות לגבי הילדה או שיש שותפות? עד כמה את מרוצה מהשותפות של המבוגר האחראי השני? חשוב שאת והמבוגר המשמעותי השני תשוחחו על מאפייני הילדה והתנהגותה ותשתפו אחד את השנייה בסיטואציות שהתרחשו במהלך היום כאשר אחד מכם נעדר וכן תגבו אחד את השנייה מול הילדה, כלומר להפגין חזית אחידה, ולסייע בהתמודדות עם הילדה, איני רוצה שתתמודדי לבד. לכל ילד יש אפיונים וטמפרמנט שונים ולפיכך ייתכן שהילדה מעוררת בך רגשות שונים לעומת המבוגר האחראי השני בבית. במצבים שאת חווה שהמבוגר האחראי השני אינו מגבה אותך או אינו מסייע לך, תשוחחי איתו על כך בעת רגיעה, בקשי ממנו סיוע, זה בסדר לבקש זה לא מפחית מהמסוגלות שלך בהורות, להפך את מוצאת דרכים להתמודד, את אקטיבית וזאת התמודדות. האם הקשיים האלה מופיעים גם בגן ועד כמה המבוגר השני שותף לכך וכמה הוא פעיל?
מנהיגות - במנהיגות הכוונה שאת ההורה והמבוגר האחראי השני מנהיגים. כל מה שתעשו הילדה תלמד מכם. לכן חשוב להיות מודעים לאמירות ולהתנהגות שלנו. אם למשל אנו מצפים מהילדים שלנו לא לצעוק, אז נאה דורש נאה מקיים... איך את מגיבה לתגובות של חרדה ונוקשות? האם את כועסת, האם את מתעלמת, מוותרת? במידה וכן, זה יחזור אלייך כמו בומרנג... כאשר היא בחרדה שדרי אופטימיות ועודדי אותה לחשיבה חיובית תוך מתן כלים. כמנהיגה את יכולה גם לשתף ולהזדהות עימה, זה יקרב אותה וכך סיכוי גבוה יותר שהיא תשתף איתך פעולה. האם יש בבית ערכים לגבי התנהגויות, האם יש מודעות לכך? כיצד את מציבה גבולות להתנהגויות הילדה כאשר מתעורר הצורך בכך? חשוב מאוד להפגין אמונה במסוגלות של בתך להתמודד עם החרדה, כן לתווך ולהציע כלים מותאמים לרמת ההתפתחות שלה ולמאפייניה, אך לא להרגיע אותה בכל פעם במידה וזה קורה, לתת לה להתמודד. ללמד אותה לקחת אחריות על התנהגות לא נאותה, אך גם כן נאה דורש נאה מקיים, אם טעית, אל תחששי להתנצל, זכרי את מודל לחיקוי וכאשר היא תטעה היא תתנצל גם, מניסיון אישי זה עובד נהדר (:
כללים - האם יש מודעות לכללים בבית, האם אתם מיישמים אותם? כעת אני שואל ולא אומר: כאשר הילדה מפרה את הכללים, האם את צועקת עליה, או שאת לא עקבית ואז נוצרת אי ודאות ועמימות האם את מפחידה אותה בהשלכות על עבירה של הכללים? חשוב להיות מודעים לכך כי כל אלה יכולים לעורר חרדה ונוקשות.
חשוב שיהיו כללים בבית על מנת לצמצם את הנוקשות והחרדה שאת מתארת. הכללים צריכים להיות עקביים וברורים מותאמים לרמת ההתפתחות של הילדה. הורה שמיישם זאת, ילדו יסמוך עליו יותר, והילד יהיה בעל שליטה עצמית גבוהה יותר. הורה שמציב כללים נתפס כמנהיג.
חשוב לציין כי עונשים אינם כללים, אבל חשוב לדעת כי אם בחרת להעניש אותה, אז לא מחר, אלא בסמיכות לסיטואציה (שבוע הבא את לא הולכת לחברה שלך לא יעיל), שהענישה תהיה פרופורציונלית (אין יותר טלוויזיה לא אפקטיבי) ולא על כל הפרה (רק יעצים את התסכול ואת הנוקשות). האם כללי השינה מיושמים בבית, האם ישנה עקביות? שינה וכן הרגלי אכילה מאוד משפיעים על היכולת לווסת רגשות, חשוב שיהיו כללים ברורים ולהיות עקביים בכך. אגב, לגבי לבוש והתנהגות כמו בן, איני ממליץ על כללים ובטח לא על ענישה שכן ילד צריך לבטא את עצמו וכל ניסיון להכחיד התנהגות זאת רק יעצים את החרדה והנוקשות, כן אפשר במקום זאת להציע אלטרנטיבות ולחשוף אותה לפעילויות ובגדים גם של בנות. למשל: זמן איכות אמא ובת, כך יש יותר סיכוי שהיא תפגין התנהגויות גם של בת כפי שאת רוצה.
עצמאות - ילדתך כבר עצמאית בתחומים רבים, וחשוב כל הזמן לעודד אותה לעצמאות מותאמת גיל. את מתארת שהיא עושה הכול כמו אחיה, אבל היא שונה ממנו, כל ילד יש לו עולם ומלואו. לכן חשוב להעלות למודעות שלה את כישוריה ולחזק אותה על כך. לתת לה משימות מותאמות בבית בהן היא מסייעת, סידור החדר, בגדים וכו". תזכרי שהעצמאות שיש לה היא לא כמו של אחיה בן התשע. אולי היא רואה שיש לו יותר חופש והיא גם רוצה בכך. חשוב להסביר ולתווך לה מה מותר בגיל שלה. כאשר היא חווה חרדה או נוקשות תשאלי אותה לאחר רגיעה מה מסייע לה להתמודד עם סיטואציות אלו, אני רוצה שהיא תמצא דרכי התמודדות, אפשר לכתוב את זה ואפילו לצייר את זה וכן לשוחח על זה עד שהיא תפנים זאת. דרכי ההתמודדות צריכים להיות מותאמות לרמת ההתפתחות והטמפרמנט של ילדתך. היא מתלבשת ומתנהגת כמו בן, זה חלק מהעצמאות שלה לבטא את עצמה, במקביל לעודד לבוש והתנהגויות נוספות ואף לתת לה לבחור כך יותר סיכוי שהיא תשתף איתך פעולה ותהיה פחות נוקשה.
אני מקווה שנתתי לך תקווה,
בברכה אלעד יוסף.

ריגשת

יפה שאת ככה דואגת לאימא שלך. לא נראה לי שתוכלי לשנות את ההורים שלך- לגרום לאבא להעריך יותר ולאימא להיות שמחה יותר ולרצות פחות. כמו שאת בעצמך כתבת- הדברים האלה לא בשליטה שלך. אולי את יכולה להציע לאימא שלך להתייעץ עם פסיכולוגית,או עם אש מקצוע אחר אם את יודעת שיש סיכוי שהיא תקשיב לך. כמובן שזה יכול לעזור גם לך להתמודד עם המצב- תקופת הקורונה קשה לכולם ויש הרבה קווי ייעוץ שניתן להיעזר בהם להתמודד (לקופת החולים אליה אני משתייכת יש שלוחה להתמודדות עם לחץ וחרדה במיוחד לתקופה הזאת). זה בטח קשה לחיות בבית עם אוירה של מריבות וכעסים, זה לא טוב לנפש. לכן,כדאי לך לנסות קצת "להתנתק" ממה שקורה בבית על ידי לימוד משהו חדש, עיסוק בתחביבים, כתיבה,התנדבות,שיחות עם אנשים שאת אוהבת ובכלל מה שיעשה לך טוב. אם את יכולה לעשות משהו שיעזור לאימא שלך זה טוב מאוד- כמו להחמיא לה, ולהושיט יד כשצריך. לא כדי לשנות אותה, אלא בשביל להקל עליה.

גם אני חייתי בבית עם אוירה מתוחה. היום אני נשואה ומבקרת מידי פעם. למדתי פשוט לומר לעצמי "אני לא שופטת ומנתחת את ההתנהגות שלהם. אני אדם נפרד- אימא שלי זה לא אני! אין לי מה לעשות כדי לשפר את המצב. אחיה את חיי ואני מקווה שלכולם פה יהיה טוב" מה שעוזר לי מאוד- אני מנסה להחמיא להורים ולאחים מידי פעם, להשתמש בהומור ולהיות רגועה. זה עוזר לי להיות שמחה ולבסוף גם משפיע לטובה בצורה עקיפה על הסובבים אותי.

תודה רבה⁦❤️⁩

כהורה את מעוניינת שהילד שלך ינהג אחרת,
צריך לעשות את זה בחכמה אם תגידי לו משהו שהוא יבין שאת מחטטת לו בטלפון בלי ידיעתו זה ימנע ממנו לשמוע את מה שאת אומרת.
את יכולה לומר לו בעקיפין, למשל: לספר לו על חברה שלך שעושה כזה דבר וזה פשוט נורא ואיום ומתארת לו איך היית מרגישה אם היו עושים את זה לך או למשל שאת פעם היית עוןשה את זה והבנת שזה ממש לא מתאים: ליצור שיח על הנושא יותר מנקודת המבט שלך ובלי להזכיר בכלל את החברים שלו: שיתוף חוויות מאמא לבן, זה גם מאוד מחזק את הקשר עם הילד

לי זה קורה עם בני בן ה11. אצלי הוא מתחצף ולא ממושמע, ואצל בעלי הוא מקשיב, אציל ומתמיד

"אב מיואש" יקר שלום רב,
שמי אלעד יוסף אני פסיכולוג ודוקטורנט לחינוך. אשמח לענות לשאלתך ברוח מודל מחומש ההורות המציע עקרונות להורות מיטבית.
קודם כל חשוב לדעת האם היו שינויים בחודשיים האחרונים כגון: שינוי במצב הכלכלי, מתחים זוגיים, התמודדות עם מחלה, אובדן או כל אירוע אחר משמעותי ואף חיובי (למשל לידת אח/ות) שיכול להשפיע על תפקודו של ילדך היקר. בנוסף, עם מי הילד נמצא יותר בשעות היום, האם הוא נמצא בגן ובמידה וכן כיצד הוא מתנהג במסגרת הגן? כעת אנסה לענות לך ע"פ מודל מחומש ההורות. כאמור, שינויים אלו יכולים להשפיע על תפקוד ילדך וחשוב להיות מודעים אליהם שכן המודעות תאפשר לכם להתמודד באופן מיטבי יותר. כיוון שאתה מתאר פערים בינך לבין אשתך בהתמודדות מול הילד, חשובה השותפות, כלומר, חשוב מאוד שתגבה את אשתך ותחזק אותה בהתמודדות. אם אתה חושב שיש משהו שיכול לסייע לה אל תחשוש להציע לה באופן אמפתי. שתף אותה אלו פעילויות אתה עושה עם הילד כאשר אתה נמצא אתו ומה מסייע לך "גם אם אתה לא עושה משהו מיוחד בחוויה שלך", אולי לך זה נראה טבעי, אך ייתכן כי לאשתך זה לא מובן מאליו. חשוב לי לדעת כמה אתה מעורב וכמה אתה ואשתך משתפים אחד את השנייה ומקבלים החלטות יחד לגבי חינוך הילד. כנ"ל לגבי חלוקת התפקידים, האם אשתך אחראית יותר על הכללים ואתה יותר פעיל בזמן "כיף"? חשוב מאוד ששניכם תהיו שותפים מלאים בחלוקת התפקידים. לעיתים תגובות של ילדינו יכולים לעורר בנו רגשות שלעיתים קשורים ופוגשים את הילדות (ההורות מושפעת בין היתר מהילדות שלנו) שלנו ואז אנו מגיבים באופן מסוים והילד מרגיש זאת היטב. חשוב מאוד שתגבה את אשתך גם אם אינך מסכים עמה (לאחר מכן תוכל לשוחח עמה ולבטא את אי הסכמתך, אך לא בנוכחות הילד). כאשר ילדך אינו ממושמע, חשוב מאוד לקבל יחד עם אשתך החלטות משותפות ולהפגין חזית אחידה מול הילד. ייתכן שאשתך היא "השוטר הרע"? ילדים מרגישים וקולטים הכול.
חשוב שתהווה מנהיגות לגבי היחסים במשפחה, אתה הוא המודל לחיקוי, חשוב כי במצבים אלה של "חוסר משמעת" תסמוך על עצמך שאתה יכול לנהל את האירוע שכן אתה ההורה, בהמשך הילד ילמד לווסת את עצמו בעזרתך. על מנת שגם אשתך תפגין מנהיגות, כזכור, חשוב שתחזק אותה בהתמודדות מול הילד, היא זקוקה לך יותר ממה שאתה חושב.
אתה ההורה ביחד עם אשתך קובעים את הכללים בבית ולרוב כללי התנהגות. אל תחשוש להציב גבולות להתנהגויות תוקפניות, אך בבקשה לא מלווה בצעקות, כן היה אסרטיבי, ילדים צריכים גבולות, לצד זאת חשוב שהגבולות תואמים את השלב ההתפתחותי של ילדך. אי גבולות מהווה עבור ילדים חוויה של עמימות, וחוויה זאת גוררת לעיתים תכופות גם חווית מתח מתמשך ולעיתים אף מוגברת לרמת חרדה. יתר על כן, חשוב שכבר בגיל צעיר זה לילדך תהיה מודעות לכללים, תרגיש בנוח להזכיר לו, אל תדאג הוא מבין היטב. הרווח מהצבת הכללים יבוא לידי ביטוי בכך שילדך יפנים אותם וילמד לדחות סיפוקים, שזה בפני עצמו יסייע לו בהמשך במגוון מישורים עם חבריו בגן וביחסיו עם אחיו (במידה ויש). כמו כן, ילד שמציבים לו כללים חווה ביטחון בהוריו כאשר ואם תהיה מצוקה שאתם ההורים יכולים לנהל אותה ולא פחות חשוב זה יתרום לזוגיות שלכם. לצד זאת, חשוב לא לגלות נוקשות גדולה מדי ולא מתן עונשים על כל הפרה קטנה בהצבת הכללים, שכן זה יכול לתסכל את ילדך. אם כבר החלטתם להעניש, בבקשה היו עקביים נחושים וברורים ואל תמתינו, אלא באופן מידי, למשל: אם תאמר לו – "מחר אין טלוויזיה", למעשה ילדך עד מחר ישכח מזה ולכן זה לא יהיה אפקטיבי. חשוב מאוד שהענישה תהיה מותאמת לשלב ההתפתחותי של ילדך וקשורה לסיטואציה. יתר על כן, חשוב לתווך לילדך ההשלכות של אי עמידה בכללים, כאמור בהתאם לשלב ההתפתחותי. לצד זאת, ילדך כבר מפתח עצמאות, הוא מתחיל לעשות דברים עצמאי. עם פיתוח העצמאות עליו ללמוד גם אחריות למעשיו. חשוב ללמד אותו כיצד להתמודד עם כעסים באמצעות דרכים שמותאמות לו אישית מהיכרות ומהידע שלכם כהוריו. חשוב מאוד להיות קונקרטי אתו, לתווך לו ולחזק אותו שהוא מסוגל.
אני בטוח שאתם אוהבים את הילד שלכם, אחרת לא היית פונה להתייעצות. חשוב מאוד להפגין אמפתיה כלפי הילד כאשר הוא לא ממושמע, סביר להניח שזה נובע ממצוקה פנימית כלשהי לכן חשוב להפגין את הבנתכם לכעס למשל: "אני רואה שאתה כועס". חשוב מאוד שאם הפגנתם כעס כלפיו ללוות באמירה נוספת: "אני כועס אבל אוהב אותך" שכן הוא ילמד אהבה ללא תנאים ומדוע זה כה חשוב? כיוון שאיננו רוצים שהוא ידחיק את הכעס, שכן כעס הוא רגש בריא בתנאי שהוא פרופורציונלי ולא מתמשך ולא תדיר מדי. כאשר ילדך מאבד שליטה חשוב "לאסוף" אותו לאחר שהוא קצת נרגע ולחבק אותו לפחות 30 שניות זה מראה לילד שיש כאן מבוגר ששולט בסיטואציה ולא מאבד שליטה, לאחר מכן לתווך לו את מה שקרה באופן קונקרטי ובהתאם לגיל ההתפתחותי שלו וכן להציע אלטרנטיבות להתמודדות. חשוב מאוד להכיל את הכעס של ילדיכם, לא את התגובות של ה"טרור" כפי שניסחת, אך כן לגיטימציה לכעס.
חשוב לאפשר זמן איכות הן שלך והן של אשתך אתו בלבד ובנפרד כל אחד מכם. עדיפות בשעת משחק. אני מאוד ממליץ על קריאת ספרים משותפת: ספרים הם זמן איכות בין הורה לילד ומחזקים את הקשר. אפשר לבצע זאת עם ספרים של התמודדות עם כעסים, חשוב לשוחח על הרגשות של הדמויות ולקשר לחיי הילד, שוב הספרים בהתאם לשלב ההתפתחותי של הילד וכן התיווך בעת הקריאה המשותפת.
אני מקווה שנתתי לך תקווה, עם זאת חשוב לציין כי תגובתי אינה מהווה תחליף לייעוץ, אלא ניסיון בלבד להציע דרכים שיכולים לסייע. אני ממליץ לכם לפנות לאיש מקצוע מיומן בתחום של הדרכת הורים.
שיהיה המון בהצלחה.
אלעד יוסף

כשכן,חלה עליך חובת דווח לרשויות הרווחה, ניתן לדווח בעילום שם
בהצלחה

למה להציץ מהחלון לראות מה קורה זה הזוי?
כל האנשים עושים כך.

לדעתך מזל, חובת ההלשנה לרשויות זה לא הפיתרון, אסור ליידע את הרשויות, אם האישה עצמה רוצה לפנות לרשויות, כך תעשה. השכנים? אל להם לעשות זאת.

ממש לא,חייב לדווח הילד סובללללל