פורום - הורים משתפים ומתייעצים

שינוי שם לתינוק
שלום רב, לפני מס חודשים ילדתי ועד לרגע הברית לא היה לנו שם שהיינו שלמים איתנו. בסופו של דבר בחרנו לילד את השם נועם, מהרגע שהשם הוכרז אני לא שלמה עמו מהסיבה גם שהוא מאוד מאוד נפוץ ומפחדת שיהיה לו קשה במסגרות עם שם כזה נפוץ. עוד מפריע לי שהשם נפוץ מאוד גם בקרב בנות. לא יודעת מה לעשות? אם להחליף או להשאיר ולנסות לקבל את זה. בעלי לא בעד להחליף

איך להגיב להתנהגות ילד בן 8 וחצי
שלום, אשמח להתייעץ איתך איך על להגיב להתנהגות חוזרת בסטואציות שונות עם ילד בן 8.5, בכיתה ג. אתמול נסענו ברכב והאינטרנט בנייד שלי לא עבד. אז ביקשתי ממנו את הנייד שלו כדי להשתמש ב waze לניווט. הוא סרב לתת לי אותו, ניסיתי להסביר היטב שזה חשוב (כי אני לא מכירה את הדרך). אבל הוא סרב (זה הנייד שלי ואני מחליט עליו) בלי כל התחשבות. לא משנה כמה ביקשתי. בסוף חטפתי לו אותו באמצע נסיעה. ואז הוא התחיל להשתולל ברכב (לבעוט בכיסא הקדמי, נתן אגרופים לדלת ולשמשה). הרגשתי באמצע טירוף ואיבוד אשתונות. עצרתי ברמזור אדום. יצאתי מהרכב, ניגשתי אליו מהחלון בצורה תוקפנית שלי (שנגררתי אליה. לא הרבצתי. אבל צעקתי, תפסתי לו את היג. והזהרתי שאני לא מוכנה לאלימות הזאת). הוא התחיל לבכות. עד כשהגענו ליעד נרגע ורק צעק שהוא רעב. נתתי לו עוגה שהיתה לי בתיק והעניינים נרגעו. בשעת כעס ברכב אמרתי לו, שהטלפון שלו הוא שלי, שהכל שלי, הבגדים שהוא לובש, החדר שלו, הכל מהכסף שלי. שאני עובדת מאוד קשה כדי שיהיה לו כל מה שיש לו, אז שילמד לכבד, ואם אני כמבוגר (בת 39) ממנו משהו שיבצע. באותו הערב, שחזרנו הביתה, הסתיימה ארוחת ערב, ביקשתי מהילדים (מיקה בת 4, איתמר בן 7.5 ועידו) לעלות לחדרים וצחצח שיניים. כרגיל כולם עלו והוא שלא התחשק לו נשכב על הספה לנוח. כעבור 10 דקות שלא עלה, כעסתי וביקשתי שיסור לצחצח שיניים. רק איומים שלמחרת יענש בהחרמת הטלפון בפעם ה100, שכנעו אותו לעלות. בערב לפני השינה הסברתי לו על הקשיים הרגשיים שהיו לי מולו היום. ואמרתי לו שאני שנמאס לי להעניש אותו, ואני מצפה ממנו מחר להתנהג יפה. הקושי הוא שכל דבר שאני מבקשת ממנו הוא במקום של להתנגח בי. ההרגשה היא שהילד במאבק כוחות או הורדת ידיים נגדי. יש ימים שלמים שיכולים לעבור נפלא. כי אני מצליחה ללכת בין הטיפות איתו (למשל לעודד אותו ללכת להכין שיעורי בית ועל הדרך מפנקת אותו בממתק. אבל זה לא שהשיעורים הם תנאי לממתק). וכשאני ישירה (צריכה עכשיו שיעשה משהו) אז הוא מתנגח בי. מה את מציעה לי לעשות או איך להתנהל? המון תודה, טל

היי. חדשה כאן...
אני פונה בנושא תולעים בטוסיק שלא עוזבים אןתנו! זה היה פעם בחודשיים וזה עבר לפעם בשבועיים. מה לא ניסיתי?! ניסיתי קלינתול ניסיתי שמן גרעיני דלעת תזונה בריאה מאד ללא סןכרים (למרות שעוד מעט חנוכה ואני מפחדת מכל המתוקים שיקבלו). אתמול באמצע היום וגם היום אכלו גרעיני דלעת. הבנתי שצריך על קיבה ריקה. אנסה מחר ויש מצב שיעזור? אני כר מיואשת ויש לי דפיקות לב

ילד שלא רוצה לשחק לבד
שלום, יש לי ילד בן 3.5 עם 3 אחיות גדולות בנות 14,13,12 שמשחקות איתו המון. הוא לא מוכן לשחק לבד אף פעם וכל הזמן רוצה שישחקו איתו ויעסיקו אותו כי אין ליו אחים בגילו. אנחנו מסבירים לו שהוא צריך לדעת לשחק גם לבד ולא כל הזמן יהיה מי שישחק איתו, אבל הוא אף פעם לא מעסיק את עצמו ומשחק. מה עושים במצב כזה, איך אפשר לטפל בזה?

מתנה שתעלה חיוך לכל ילד
מכונית על שלט מומלץ בחום :: https://ebay.to/2AgfzNb

מתח ועצבים בבית
שלום לכולם, בשנה האחרונה יש לנו הרבה בעיות עם הילדים בת 11 ושניים בני 8. הם לא עוזרים בבית, עושים הרבה בלאגן, בעיות בלימודים, רבים ביניהם הרבה. מה שמעניין אותם זה רק המסכים, חברים והם עצמם. הדבר יוצר המון מתח, עצבים וצעקות בבית. לבעלי כבר אין סבלנות ולפעמים הוא ממש מאבד שליטה מה שמביא אותי למצב מגננה. מה עושים?

ילדים / נכדים
שלום רב, שמי נירה ואני סבתא לנכדים, מידי שבוע אני מביאה את שני נכדיי (בני 7 ו-5) מבית הספר והגן ומבלה איתם כל אחה"צ עד החזרתם הביתה. כל העת הם מקסימים ומתנהגים למופת. לצערי במפגשים עם המשפחה וכשההורים נוכחים, הם מתחילים להשתולל להציק ולהפריע בצורה מוקצנת, וכל האוירה משתנה וזה הורס לנו את הכיף וההנאה במפגש. זה מתבטא בקללות, בצעקות בחוצפניות והשתוללות פיזית (קפיצה על הספות ), ההורים מאד משתדלים להעיר אבל זה לא עובד. מה עושים?? ואיך פותרים זאת? נירה - כרכור

משחק בנייה לגיל 8
מחפש משחק בנייה לגיל 8 לפני שנים רבות היו משחקי מתכת עם ברגים גלגלים וכו' שהיה חוברת אפרויות וגם אפשרות ליצירה עצמית מחפש משהו בסגנון זה אבל גם הצעות שונות יתקבלו בברכה אם אפשר לצרף גם קישור לרכישה

קללות
ילד בן חמש וחצי מקלל את אחיו והוריו לעיתים קרובות. מה הדרך הכי טובה להתמודד עם זה?

קנאה בין אחים
הי, מישהו נתקל בקנאה חזקה של אחד הילדים באחיו/אחותו? הבן הקטן שלי בן הארבע מקנא מאוד באחותו בת השנתייםהוא לא מרגן לה, וכל פעם שהיא במרכז תשומת הלב הוא מתחיל להתפרע ולעשות שטויות, העיקר שתשומת הלב תעבור אליו. זה מתיש מאוד ומתסכל. אשמח להמלצותיכם מתוך נסיון איך להתנהג איתו.

חוסר תיאבון לילד
יש לי ילד בן 3, הוא כבר תקופה לא רוצה לאכול אוכל, לא בבית ולא בצהרון, לא פירות לא ירקות, לא בשר לא עוף כלום, רק מוכן לשתות חלב, שאני מנסה לתת לו הוא בוכה ולא מוכן להכניס לפה, פניתי לרופא ילדים, והיא אמרה שלא לעשות כלום, לא נורא שהוא לא אוכל, אני לא יודעת מה לעשות, הרופאה לא רוצה לשמוע, וכואב לי שהוא לא אוכל אוכל מזין, בגלל שיש לי ילד גדול שהוא שמן, היא אומרת שלא יאכל כדי שלא יהיה כמו אח שלו, למי אני יכולה לפנות, איך לשכנע אותו לאכול ? למישהו יש רעיון ??

אפליקציה לשמירה על ילדיך
שלום לכולם אני נתקל כל יום בפוסטים על הורים שלא יודעים מה עובר על הילד שלהם בבית הספר או מבחינה חברתית ולפעמים לצערנו הילדים עוברים חרם או אלימות או מדברים עם אנשים שנחפשים לעשות נזק לילדים בידיוק בגלל זה הקמנו מערכת התראות שמתקינים על הטלפון של הילד ומתקבלים התראות על כל דבר חשוד כגון מילות מפתח שמגדירים מראש או מיקום חריג או הודעות ממקורות לא ידועות המערכת נועדה לשמירה על הילדים בעידן החדש והטכנולוגי זה האתר של התוכנה: https://www.kidsdefend.com לכל שאלה נשמח לעזור לרשותכם במייל: sg13.main@gmail.com

מתנפחים להשכרה
אני מחפשת חברה שעוסקת במתנפחים להשכרה?

הבת שלי
הבת שלי בת 15 הרגישה לפני שנתיים שהיא נמשכת לבנות.כבר שנתיים שניסינו הכל.רבנים תפילות קמעות.עשרות אלפי שקלים אפילו היפנוזה ואפילו את שיטת מכות חשמליות ויאטנמית.שום דבר לא עוזר.אני כבר על סף יאוש.אני לא מצליח לעזור לה.יש לציין שאצלנו במשפחה אין היסטוריה של מחלות נפש או סטיות כאלו.מה עושים

חושבת שגרמתי לבן שלי נזק מוחי
בגיל שבועיים הוא נפל מהמדרגות... לא הראה שום סימנים והיה נראה רגיל היום הוא בן 16 עם הפרעות קשב וריכוז עם אייקיו של 136 והוא גרוע בלימודים... הוא לומד המון למבחנים אני והוא מיואשים הוא לומד שבוע לפני 8 שעות כל יום אח שלו לעומת זאת, עם אייקיו 76 ומצליח יותר ממנו ובכיתת מופ"ת לשם ההשוואה... לא יודעים אם יש לו הפרעות קשב וריכוז כי הוא לא היה זקוק לעוד אבחון... אני משערת שלא אני מרגישה רגשות אשמה כבדים וצובט לי בלב

הסוד שלא לימדו אותך בבית הספר שמנע ממך להיות חופשי באמת ולהרוויח כסף מכל מקום ומתי שרק בא לך........
לימדו אותנו להיות עניים. סיפרו לנו שכדי להצליח בחיים, אנחנו צריכים לעבוד בתור שכירים עם שכר גבוה במשרד מצאת החמה ועד צאת הנשמה. מה שלא סיפרו לנו זה שהעבודה הזו תיקח מאיתנו את כל החלומות שלנו ואת הזמן והתחביבים שלנו, ("למרות שיש אוויר, אין זמן לנשום....."). יש המון דרכים ליצירת חופש כלכלי, אבל ברוב המקרים זה תהליך שדורש ידע והתמחות כלשהי והרבה מאוד זמן וניסיון. בעידן המודרני גדל תחום אחד שממשיך לתפוס תאוצה ומחבר בין כולנו ואם נבין איך להשתמש בו לטובתנו, אנחנו סוף סוף נוכל לעבוד מכל מקום ומתי שרק בא לנו והכי חשוב, אנחנו נהיה הבוסים של עצמנו. התחום הזה הוא כמובן האינטרנט, ובתקופה בה מסביבנו כל הזמן אנשים קונים באינטרנט אנחנו יכולים ללמוד כיצד אפשר לתווך בין הקונה למוכר, ולקבל מהמוכר עמלה. כנס עכשיו אם הנושא מעניין אותך ואם גם אתה רוצה לפטר את הבוס המעיק ולחיות כמו שמגיע לך (זמין לזמן מוגבל)

סיפור שאין לו זנב
שמי פאביו ליאור רחמים וכתבתי את ספר הילדים סיפור שאין לו זנב. רציתי לדעת אם ניתן להעביר לכם מספר עותקים כדי שיוצגו באתר? אעביר את העותקים ללא עלות כמובן. אשמח לשמוע מכם. תודה רבה :)

כינים
הבת שלי היא מתולתלת בת 13 ויש לה כינים כל הזמן. עשינו כבר הרבה טיפולים וזה הגיע למצב שנעשים על שיערה טיפולים במסרק כינים 2-3 פעמים בשבוע וזה לא נפסק. יש רעיון לפיתרון אחר שעובד?

שיבוץ לכיתה א
שלום שמנו דנה וכפיר ואני הורה של נהוראי שעולה לכיתה א בשנה הקרובה. אנו גרים במושב שדי תרומות השייך לעמק המעיינות ובשלבי בניית ביית בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד השייך למועצה אזורית עמק הירדן. מאחר ובניית הבית בשלבים מתקדמים אנו רוצים לרשום את בננו לבית הספר "מול גלעד" שבאשדות יעקב. מאחר ואזור הרישום שלנו הוא עמק המעיינות (יש לציין שקיבלנו שחרור מעמק המעיינות על מנת שנוכל לרשום את נהוראי לאשדות יעקב) בביה"ס מול גלעד לא מוכנים לשבץ אותו לשנה הבאה מאחר ואינו באזור הרישום של עמק הירדן. נוצר מצב שכרגע הילד אינו רשום לאף ביה"ס ואני מבקש לאשר לרשום אותו בביה"ס מול גלעד ולא בשום מקום אחר מכיוון שכל החברים איתם גדל בגן (שער הגולן שאף הוא שייך לעמק הירדן) הולכים ללמוד בביה"ס הנ"ל ומאחר שאנו עוברים לבית במהלך השנה ואיננו רוצים לגרום לילד עוול ולהעביר אותו מספר מוסדות בזמן כה קצר. למי ניתן לפנות לעזרה על מנת שלא יווצר מצב שהילד לא יתחיל את השנה שהוא כל כך מחכה לה (כיתה א) ללא מסגרת. תודה מראש כפיר ודנה שוקרון

שאלה על זוגיות והורות
שלום רב, אשמח לקרוא את דעתכם. אני נשוי ולנו שני בנים, בן 6.5 וחצי ובן 4. זוגיות סבירה, לא פוצי מוצי, לא ממש מרוחקים. אין לנו מצוקות כלכליות, משפחה ממוצעת לחלוטין. אנחנו שותפים מלאים לעשייה בבית. אני שותף לכל עבודה במשק הבית, נוכח ועוזר בכל בבוקר ובכל ערב בימי השבוע, נוכח בסופ"ש, אין כמעט דבר שנופל באופן בלעדי על כתפי אשתי. לכל אחד את הזמן האישי שלו, בעיקר לאשתי שלפחות פעמיים בשבוע נעדרת לטובת ספורט (כל אימון לפחות 4 שעות), אשתי גם יוצאת ומבלה. רוצה לומר שלא ניתן לומר שהמשפחה והילדים קושרים את אשתי לבית או מונעים ממנה להשקיע בעצמה ובשבילה. ומכאן שהסיטואציה שאני מביא אינה מקורה בקושי אישי של הורה אחד שנושא בכל הנטל. הילדים שלנו ילדים נהדרים אבל פעמים רבות לא ממושמעים וחצופים. קללות כמו זין, סתומה, מפגר, אפילו בת זונה יכולים להיזרק לחלל האוויר מידי יום ואף מספר פעמים במהלך היום. הילד הקטן בגן חווה את הגן עם קשיים, כשנשאל איך היה בגן הוא עונה "ככה ככה", יש מצבים בהם הוא נושך, מקלל ילדים ואף את הגננות. אצל הגדול שבכיתה א' כבר התקשרו בחמש הזדמנויות שונות מהבית ספר להלין על התנהגותו החצופה כלפי המורים וכלפי סגל הצהרון. כל בוקר ההתארגנות הנה מלחמה, כל משימה (להתלבש, לצחצח שיניים) צריך לבקש אין סוף פעמים. לפעמים הטונים עולים (בעיקר שלי, הנובעים מתסכול מתמשך מעצם העובדה שהילדים פשוט אינם סופרים אותנו). יש גם הרבה רגעים קסומים שהילדים נהדרים, אבל מלחמות, אי הקשבה וקללות קיימות על בסיס יום יומי. לי קשה שהילדים אינם קשובים ואינם ממושמעים. קשה לי שהילד בגן לא מצליח להעביר את רוב ימות השנה מבלי לחוות 'אירועים' (גם אם מדובר באירועים קטנים). לא מקובל עלי שאני צריך לקבל כל חודש וחצי/חודשיים טלפון מהבית ספר על כך שהבן שבכיתה א' אינו קשוב למוריו. קשה לי שכל בוקר ההתארגנות מלווה בתחינות, בבקשות חוזרות ובאופן כללי קשה לי ששמים עלי קצוץ. קשה לי במיוחד הפה הגורה שלהם (קללות הם לא שומעים בבית). אין סוף פעמים פניתי לאשתי והצעתי שביחד ולחוד נפעל לשיפור המצב. הצעתי ייעוץ פסיכולוגי, הצעתי טבלת 'הצלחות' לילדים, הצעתי שנעבור קורס באדלר. הבעיה שאשתי ואני בגישה שונה לחלוטין בנוגע לחינוך ילדנו. אשתי רוצה להכיל את האירועים, בעיניה ילד שעומד על שלו בבית הספר ולא סר למוריו זה משהו שמתקבל על הדעת ולכן היא אינה ממש מתרגשת מהסיטואציה וחושבת שהמורים ומנהלת הבית ספר צריכים לדעת להתמודד עם התנהגותו של הילד. היא חושבת שהילד הקטן צריך להתבגר, גם אם התנהגותו החריגה חוזרת בגן הקודם וגם בגן הנוכחי. במסיבת הסיום בגן כל הילדים לקחו חלק בפעילות, הילד היחיד שסירב לקחת חלק היה הילד לנו, ישב בצד, סירב להשתתף, בעיני אשתי זה לגיטימי לחלוטין, לא חריג באופן שמחייב התערבות, "הוא יתבגר". בעוד שאני תומך בדוקטרינה חינוכית יותר שמרנית, אשתי ההיפך הגמור ממני. אשתי בדוקטרינה של הכלה. אז הצעתי לה שנעשה קורס באדלר, וכך היה. העניין הוא שבאדלר מלמדים כיצד להיות הורים, זה נהדר אם מאמצים את הגישה מראשית הדרך. כשהמצב 'עקום' (כמו שלנו) נדרשת לעניות דעתי מאמצים וגישה קצת יותר קשוחה בשביל להחזיר/ליישר את הילדים למסלול סביר. כל אשר אני רוצה הוא בית שלוו עד כמה שניתן. שנזכה בכמה בקרים שניתן לצאת מהבית מבלי לריב, שהילדים ידעו לקבל גם תשובה שלילית (כמו אין ממתקים) וזאת מבלי לעשות סקנדל. באופן אישי אין לי בעיה להציב גבולות, אני חושב שילדים חייבים בגבולות, צריכים גבולות. עם אשתי אין גבולות, ילד יקלל אז היא לא תתמודד אלא תכיל (היא אוהבת את המילה 'הכלה'). אם הגענו למסקנה שהטלפונים הניידים הוא מקור לבעיה, שכן כשהם עם הטלפון אז הם שקועים בתוכו ולא ניתן להניע אותם לעשות דברים אחרים, אז אנחנו מסכמים בינינו (אשתי ואני) שאנחנו נועלים את הטלפונים ומונעים מהם גישה למכשירים וזה בדיוק מחזיק כמה ימים, כי במקום להתמודד אז קל יותר לאשתי 'להחליק' ולאפשר להם לחזור לעשות שימוש בטלפונים. אני לא מוכן להיות השוטר הרע, זה שמציב גבולות בעוד שהגבולות לא קיימות במשמרת של אשתי. אני מאמין בחזית אחידה. אם לא ממש אחידה אז פחות או יותר אחידה. אבל לא שונה בתכלית. אני סוג של היפוכונדר, כשאני מרגיש משהו פיזי לא תקין אני נלחץ. ובתקופה האחרונה אני סובל מהרבה מחושים. ברור לי לחלוטין שהמיחושים שלי קיימים, ברור לי שבסבירות רבה מקורם פסיכוסומטיים. היום אני חושב שזה נובע מהלחץ והעצבים שהתא המשפחתי מייצר עבורי. מה לא עשיתי ברמה האישית בשביל לטפל בעצמי ולהפחית מהלחץ. הלכתי לפסיכולוג, התחלתי לקחת כדורים, התחלתי להתאמן, אוכל יותר טוב, עברתי סדנת ביופידבק, עושה מדיטציות של נשימה, עברתי אין ספור בדיקות (נכנסו אלי מכל החורים) בשביל לשלול בעיה פיזית. באמת עשיתי הכל להבין מה מקור הלחץ. אין לי לחץ בעבודה. יש לי מלחמה בתוך הבית. אני משתדל להיות הכי כנה עם אשתי, אני מסביר לה שלא טוב לי, אני מסביר לה שהמצב אינו יכול להמשיך כך, אני מבהיר לה שבריאות הנפש שלי חשובה לי יותר מהזוגיות שלנו ולכן אני מתחנן שתפעל יחד איתי אל מול הילדים בשביל לאזן את מפלס האנרגיות בבית. אבל ללא הועיל. אמרתי לאשתי, אני מוכן להירתם לכל מהלך, להשקיע כסף בכל ייעוץ צד שלישי לטובת העניין, העיקר לשפר את המצב. אני מתאר בפני אשתי את הסיטואציות הבעייתיות שקורות בבית, אני מבקש ממנה שתסביר לי כיצד היא מתמודדת בסיטואציות, מהי הדרך החינוכית שהיא נוקטת על מנת לשפר את המצב, אין תשובות. אני מוכן לאמץ את הגישה שלה אם הייתה מוכיחה שתפיסת עולמה עובדת, אבל חמוצים. כשאני מסביר לה שהתגובות שלה בסיטואציות מנציחות את המצב ומאפשרות הישנות הסיטואציות היא קוראת לזה 'הכלה'. אם הייתי מקבל את המושכות הייתי מנהל את המשפחה אחרת. כשילד מקלל סוגרים את הבסטה, באותו הרגע מפסיקים פעילות וחוזרים הביתה, מיד לחדר. אחרי ארבע-חמש מאורעות כאילו הילד יבין שיש תוצאה למעשיו. הילד לא התנהג יפה בבית הספר אין חוגים, אין פעילות כיפית. המצב היום הוא שמה שהם לא עושים או לא עושים או אומרים... שום דבר לא ישפיע על הלו"ז שלהם. וכאן באה השאלה שלי. האם ציפיותיי מוגזמות? האם סביר שילדים בגילים האלו יקללו על בסיס יומי, האם סביר שעל בסיס יומי צריך לנהל עמם משא ומתן עמם על כך צעד ושאל? האם צריך להכיל את כל מה שהם זורקים לעברינו? האם סביר שמשפחה בה שבני הזוג רואים את החינוך באופן כל כך שונה יכולים לנהל משפחה נורמלית? מה שאני מתאר פה, תיארתי בפני אשתי אין סוף פעמים וזכיתי למעט מאוד מענה ושיתוף פעולה, מה אתם חושבים?