היי אבא מיואש,
אני דנה, סטודנטית לתואר שני בייעוץ חינוכי ואנסה לעזור לך בדילמה. רגרסיה בגמילה בגיל 5 יכולה להביא איתה בושה וחוסר נוחות גם לילד וגם להורה, ובהחלט ניתן להבין את התסכול שאתה מצוי בו ולכן אני שמחה שבחרת לפנות עם שאלתך לפורום. אומנם ילדים נוטים פחות לחוות בריחה אחרי גיל 5, אך ישנם לא מעט ילדים אשר חווים בריחה על בסיס יומי (כ1% מבני 5). ישנן הרבה שאלות שיש לשאול כמו האם היציאות כוללות גם בריחה של פיפי וגם של קקי? תנסה להיזכר מה קרה לפני שבוע וחצי, אולי ישנו אירוע שגרם לרגרסיה? האם תהליך הגמילה של הילד היה תקין עד שלב זה? באיזה גיל הוא נגמל? כיוון שאין בידי את כל המידע הדבר הכי חשוב לדעתי הוא לפנות לגורם מקצועי (כמו פסיכולוג הפתחותי במכון להתפתחות הילד) אם הבעיה לא עוברת אחרי שבועיים.
חשוב להבין שגמילה היא תהליך של בשלות פיזיולוגית, תחושתית, רגשית והתנהגותית. בריחות עשויות להעיד על בעיה רפואית (כגון תפקוד לקוי של הסוגרים לדוגמא) או לבעיות הקשורות תחום הרגשי. לכן חשוב לבדוק הביטים רפואיים לפני שממהרים להסיק מסקנות. אני חושבת שכדאי תחילה לנסות ולהפחית את רגשות האשמה והבושה מהילד, ולקבל זאת בהבנה. נסו לסמן לילד במעשים שאתם שם בשביל הילד, שאתם שומעים אותו ורואים אותו "אנחנו נתמודד עם זה ביחד" "אנחנו נפתור את הבעיה הזאת" "אנחנו איתך". מציעה לא להתעלם או להעניש אלא לחזק על כל התנהגות חיובית בהקשר זה.
כל הכבוד על העירנות, מקווה שהצלחתי לעזור מעט,
דנה
אני דנה, סטודנטית לתואר שני בייעוץ חינוכי ואנסה לעזור לך בדילמה. רגרסיה בגמילה בגיל 5 יכולה להביא איתה בושה וחוסר נוחות גם לילד וגם להורה, ובהחלט ניתן להבין את התסכול שאתה מצוי בו ולכן אני שמחה שבחרת לפנות עם שאלתך לפורום. אומנם ילדים נוטים פחות לחוות בריחה אחרי גיל 5, אך ישנם לא מעט ילדים אשר חווים בריחה על בסיס יומי (כ1% מבני 5). ישנן הרבה שאלות שיש לשאול כמו האם היציאות כוללות גם בריחה של פיפי וגם של קקי? תנסה להיזכר מה קרה לפני שבוע וחצי, אולי ישנו אירוע שגרם לרגרסיה? האם תהליך הגמילה של הילד היה תקין עד שלב זה? באיזה גיל הוא נגמל? כיוון שאין בידי את כל המידע הדבר הכי חשוב לדעתי הוא לפנות לגורם מקצועי (כמו פסיכולוג הפתחותי במכון להתפתחות הילד) אם הבעיה לא עוברת אחרי שבועיים.
חשוב להבין שגמילה היא תהליך של בשלות פיזיולוגית, תחושתית, רגשית והתנהגותית. בריחות עשויות להעיד על בעיה רפואית (כגון תפקוד לקוי של הסוגרים לדוגמא) או לבעיות הקשורות תחום הרגשי. לכן חשוב לבדוק הביטים רפואיים לפני שממהרים להסיק מסקנות. אני חושבת שכדאי תחילה לנסות ולהפחית את רגשות האשמה והבושה מהילד, ולקבל זאת בהבנה. נסו לסמן לילד במעשים שאתם שם בשביל הילד, שאתם שומעים אותו ורואים אותו "אנחנו נתמודד עם זה ביחד" "אנחנו נפתור את הבעיה הזאת" "אנחנו איתך". מציעה לא להתעלם או להעניש אלא לחזק על כל התנהגות חיובית בהקשר זה.
כל הכבוד על העירנות, מקווה שהצלחתי לעזור מעט,
דנה
