הכל על אבחון ילדים

מה קורה לנו ברגע שאנו מבינים שיש לילד שלנו קשיים? מה זה אבחון בכלל? מה מטרתו, מי מוסמך לבצע אותו ובאיזה אבחון בוחרים מתוך מגוון אבחונים שמציע השוק? הכתבה הבאה נועדה לשפוך קצת אור להורים בנושא האבחונים שהפכו להיות נפוצים (לפעמים אפילו יותר מדי...)

 

אם היינו מבקרים בבתי ספר לפני שנים לא רבות, בוודאי היינו שומעים הרבה את המשפטים הבאים: "יש לו קוצים בטוסיק", "הילד לא רגוע", "הוא לא אוהב ללמוד". כך היו מתארים מורים רבים את תפקודם של חלק מתלמידיהם בכיתה. אז היו אותם ילדים מוגדרים כ"תלמידים בעייתיים" וחלקם אף למדו ב"כתה טיפולית". אלו ילדים שנדחקו הצידה לשוליים, מבלי להבין את מקור הקשיים שלהם ומבלי לתת להם תמיד מענה הולם. עם חלוף הזמן החלו יותר ויותר להבין את הקשיים ולתת להם כותרות כמו "הפרעת קשב וריכוז", "קשיי למידה", "היפראקטיביות" וכו'. החל מרגע זה, כדי לקבוע איזו כותרת תתאים לאיזה ילד, הורים התבקשו לקחת את הילד לאבחון שיקבע ממה הוא סובל/ מה הקושי שלו. 

אם נחשוב על הדברים בגדול, נוכל לראות את היתרונות בשינוי שחל. הרי שכעת, סביר להניח שלא יתעלמו מהילד שלנו, אלא ישתפו אותנו ויבקשו מאיתנו לבדוק את הבעיה של הילד, כדי לקבוע במדויק מה מקור הקושי. לשם כך נועד האבחון, לתת לנו תמונה מקצועית וברורה של הקשיים והמקור שלהם. כך נוכל אנו ההורים וכן אנשי החינוך שנמצאים מדי יום עם הילד, לפעול באופן מותאם ליכולותיו ולקשייו של הילד. הבעיה מתחילה כאשר אנו שומעים על יותר ויותר ילדים שנשלחים לאבחונים. מה קרה היום שלא היה פעם? איך יכול להיות שפתאום חצי מהילדים בכיתה עוברים אבחונים ומוגדרים כבעלי קושי כזה או אחר? 

האמת שהרבה דברים השתנו בדור הזה כמו התזונה, הטכנולוגיה והחינוך של ההורים. אם פעם כילדים היינו רגילים לאכול אוכל של בית, לשחק בחוץ עם החברים והשכנים כל היום ולהקשיב להורים שלנו, הרי שהיום ילדים רבים אוכלים הרבה אוכל מתועש והרבה מתוק (בקיצור מה שבא להם), נמצאים שעות רבות מול הטלוויזיה, המחשב, האייפד, האייפון והם אלו שמנהלים את הבית. רבים מהקשיים של הילדים הם אורגניים (פיזיולוגיים), אך אורח החיים הלקוי הוא בסיס איתן לתחזוקת הקשיים ואף להעצמתם. ביצוע האבחון חשוב מאוד כדי לקבוע מה מקור הקושי, אך לא די בו, אלא חשוב לאחר מכן לשוחח עם איש מקצוע ולבנות יחד תוכנית התערבות טיפולית.

סוגי אבחונים

לא מספיק לנו לדעת שהילד צריך לגשת לאבחון. חשוב שנשאל ונדע מדוע יש צורך באבחון ומה הקשיים שעולים בגן/בכיתה. על-פי רוב אנו ניגשים לאבחונים בהתאם להמלצה שקיבלנו ע"י אנשי חינוך/מטפלים שעובדים עם הילד ומכירים אותו טוב, אף על פי שיש הורים עם חושים טובים שעירניים מספיק ושמים לב בעצמם לקשיים שמתעוררים, מה שמוביל אותם ללכת בעצמם לאבחון. סביר להניח שהגננת/המורה של הילד תקבע איתכם פגישה, ובה תציג בפניכם את הקשיים של הילד כפי שהיא רואה אותם. ברוב המקרים הורים לא יצאו מופתעים מהשיחה, ומה שרואים בכיתה/בגן בוודאי נצפה גם בבית ברמה כזו או אחרת. קחו בחשבון שבמסגרת החינוכית ייתכן והקשיים יתבלטו יותר, בשל הדרישות והציפיות הגבוהות, וכן בשל ההשוואה לילדים אחרים בני אותו גיל. חשוב שתתייעצו עם אנשי החינוך לאיזה אבחון כדאי לגשת, כדי שלא תגשו לאבחון ובסוף תגלו שאי אפשר להסיק מסקנות עפי אותו אבחון בלבד, ועליכם לגשת לאבחון נוסף מקיף יותר.

כדי שתבינו קצת יותר את תעשיית האבחונים, ריכזנו לפניכם את סוגי האבחונים השונים וההבדל בינהם.

אבחון דידקטי

אבחון זה מתבצע כאשר הקושי העיקרי שנצפה הוא בתחום הלימודי. באבחון זה נבדקות יכולותיו הקוגנטיביות של הילד ומיומנויות יסוד, כמו זיכרון, תפיסה, קריאה, כתיבה ועוד. לרוב אבחון כזה מתבצע באמצע/ סוף השנה השנייה בבית הספר, וזאת משום שהילדים בגיל זה עדיין לא השלימו את רכישת הקריאה והכתיבה. סביר להניח שבמקרה כזה תשמעו מהמורה על הישגים לימודיים נמוכים של הילד, על קשיים רבים בלימודים ועל פער בין היכולות ורמת האינטליגנציה של התלמיד לבין התוצאות שלו בפועל. כדאי שתדעו שעל-פי משרד החינוך, יש לשלוח ילד לאבחון דידקטי כאשר יש יסוד להניח שקשיי הלמידה שלו הם ראשוניים ולא נובעים מבעיה אחרת, או כאשר יש פער לא מוסבר בין היכולת השכלית לתפקודו של הילד בלימודים. באבחון הדידקטי סוקרים את תחומי הלמידה השונים ובודקים את תפקודו של הילד- מהם חוזקותיו ומהם חולשותיו בהתייחס לכל תחום.
 

אבחון פסיכולוגי

ילדים רבים מתקשים להביע את התחושות שלהם במלים, הם לא תמיד מודעים לקושי שלהם ופעמים רבות הקושי והתסכול באים לידי ביטוי בתנהגויות שונות כמו הרטבה בלילה, התפרצויות זעם, פחדים, התבודדות ועוד. במקרה כזה, סביר שהמורה/הגננת תתאר את ההתנהגויות ותאמר שייתכן והמקור לבעיות הוא רגשי. יש הורים שיעדיפו לדחות את הטיפול, שכן ייראה להם מוזר לקחת ילד כה צעיר לפסיכולוג, אבל ההיפך הוא הנכון. אבחון פסיכולוגי מקצועי ומקיף יכול לתת תמונה ברורה לגבי הקשיים, ובעזרת מס' טיפולים אצל הפסיכולוג יהיה ניתן לטפל בבעיה, לפני שהילד צובר פערים ותסכולים מיותרים. האבחון הפסיכולוגי יכלול בד"כ ראיון של הפסיכולוג עם הילד והוריו, סדרת מבחנים ופגישת סיום, בה ימסרו תוצאות האבחון והמלצות לטיפול. לעתים עולה חשש להפרעה נפשית ואז נדרש אבחון אצל פסיכיאטר. תפקידו העיקרי של הטיפול הפסיכיאטרי הוא להתאים כדורים למטופל, שיאזנו אותו וישפרו את מצבו הנפשי.

אבחון פסיכו-דידקטי

אבחון פסיכו-דידקטי הוא אבחון מקיף הבודק את יכולות הלמידה, רמת האינטליגנציה והתפקוד הרגשי של הילד וכן את הקשר בינהם. כאשר מתגלים קשיים ספציפיים קשים בלמידה לצד תפקוד רגשי נמוך, כדאי ומומלץ לגשת עם הילד לאבחון פסיכו-דידקטי. על אף שמדובר באבחון מקיף יותר, לא כדאי למהר ולרוץ לפסיכולוג שלא לצורך. לפיכך חשוב להתייעץ גם עם הצוות המקצועי בביה"ס ולקבל את המלצתו לגבי סוג האבחון. 

אבחון של הפרעת קשב וריכוז 

אבחון זה נועד לאתר הפרעה ספציפית הנקראת הפרעת קשב וריכוז. נהוג להבחין בין הפרעת קשב עם היפראקטיביות (ADHD), לבין הפרעת קשב בלי היפראקטיביות (ADD). כאשר המורה/ הגננת מתארת התנהגויות של מוסחות, פזיזות, חוסר ארגון, איטיות חריגה, עבודה לא בהתאם להוראות, חוסר תשומת לב לפרטים, ייתכן והאבחון המתאים הוא אבחון קשב וריכוז. 

יש אבחונים רבים ונוספים בתחומים שונים כמו אבחון אצל מרפאה בעיסוק, אבחון אצל קלינאית תקשורת ועוד, שנועדו גם הם לתת תמונה מקצועית וברורה של קשיי הילד. 

כמה טיפים חשובים בכל הקשור לאבחונים:

• אבחון מתאים- הדבר החשוב ביותר הוא בחירת האבחון המתאים והנכון ביותר עבור הילד. הורים רבים ממהרים לגשת לאבחון במרפאות פרטיות ומשלמים כסף רב, אך לא בהכרח עוצרים רגע לבדוק מהו האבחון המתאים ביותר עבור ילדם. שיחה עם הצוות החינוכי תוכל לסייע מאוד בהחלטה נכונה. 
  
• שלילת בעיות אחרות- לפני שאתם ניגשים לאבחון, כדאי לשלול בעיית שמיעה/ ראייה. לא פעם מגלים שילד לא רואה או לא שומע טוב, דבר המשפיע על יכולותיו ותפקודו הכללי. אם נמצאה בעיה כזאת, טיפול נאות יכול להעלים את כל הקשיים. 
  

• אבחון ע"י מומחים- אתם כבר יודעים מהו האבחון המומלץ לילד וכעת אתם עומדים בפני החלטה נוספת- היכן לבצע את האבחון? כדאי מאוד לא להקל ראש בבחירה הזאת, שכן אבחון אצל מטפל/רופא לא מוסמך, עלול לתת לכם תמונת מצב מוטעית. חשוב לבדוק בכל אחד מסוגי האבחונים מי מוסמך לבצע את האבחון. 
  

• פרטי או דרך קופ"ח- כל אבחון ניתן לבצע אצל רופא/מטפל פרטי או דרך קופת חולים. בכל אחת מהדרכים יש יתרונות וחסרונות. קביעת אבחון דרך קופת החולים יכולה להאריך משמעותית את זמן ההמתנה, בעוד שאצל רופאים פרטיים תוכלו לעתים לקבוע מועד קרוב. לעומת זאת אבחון פרטי יאלץ אתכם להיפרד מסכום כסף גבוה בהרבה, בהשוואה לאבחון דרך קופת חולים. 
  

• זכותו של הילד לדעת- הסבירו לילד מהו האבחון ומה מטרתו. כדי שלא ירגיש נחות, הציגו בפניו את היתרונות שיש לאבחון וכיצד הוא יכול לסייע לו להצליח. 
  

• אבחון הוא רק חצי מהדרך- סיימתם את האבחון, בתקווה שכעת אתם יודעים מה מקור קשייו של ילדכם. אל תתבלבלו ותחשבו שסיימתם את העבודה, עכשיו מתחילה העבודה האמיתית שהיא בניית תוכנית טיפולית. חשוב לקבוע עם המאבחן ולשמוע ממנו מהם המלצותיו וכיצד לדעתו אפשר להקל על הילד בבית הספר. לאחר מכן קבעו פגישה עם הצוות החינוכי בה תתאמו ציפיות ותחשבו יחד כיצד ניתן לסייע לילד. אל תשכחו לעקוב אחר המתרחש ולהיות בקשר רציף עם המסגרת החינוכית. המטרה שלכם היא להקל על הילד ולשפר את תפקודו. אם אתם לא רואים התקדמות, זה אומר שמשהו לא עובד כהלכה וצריך לשנות את הטיפול.

זכרו- אבחון נכון ותוכנית התערבות טיפולית שמתאימה לילד, יביאו לתוצאות של הצלחה ולשיפור בתפקוד, כמו גם לצמצום פערים ולהעצמת תחושת המסוגלות והבטחון של הילד. בהצלחה!