איך לגרום לילד לשתף אותנו

• כדאי לזכור כי יש ילדים שאופיים הוא סגור יותר משל ילדים אחרים ואין הם ששים לדבר על כל דבר. זהו דבר מולד והם רגילים להפנים דברים מאשר להחצינם מבלי כל כוונה רעה. לכן היכרות טבעית של ההורים על הילד אמורה להביא אותם לידיעה כי הילד אינו סובל ממצוקה כלשהי.
• לעומת זאת יש ילדים שכן סיפרו על דברים מסוימים שחוו, אך זכו לתגובה ביקורתית ושלילית. אם הילד חטף נזיפה או תגובה גוערת על טעות שטותית שעשה בבית הספר או על מקרה שבסיומו היה הוא זה שנפגע, הוא יחשוב פעמיים אם הוא רוצה לספר על חוויה שכזאת שוב.
• הורים לחוצים, שכל דבר קטן מקפיץ אותם וסוחט מהם תגובות קשות המצביעות על דאגה רבה על גבול ההיסטריה, יכולים להחדיר לילדיהם חשש או רצון שלא להדאיג את הוריהם עם עוד סיפור על מקרה או חוויה קשה שקרתה להם.
• מהצד השני יהיו הורים שאינם ממלאים את תפקידם כהורים בכל הקשור להקשבה לילד. הורים כאלו יכולים גם להתעלם לחלוטין מדיווחו של הילד על מצבו או מסיפוריו על חוויותיו הלא קלות ובעיותיו השונות. לאחר שייפגע ולא יזכה לתשומת הלב שביקש יבין הילד כי אין טעם לספר להוריו שום דבר. 

• אמפתיה היא דבר חשוב מאוד. חשוב להסביר לילד עד כמה אתם מבינים שקשה לו ועד כמה אתם ערים לרגשותיו.
• פנו זמן כמה שיותר מהר ברגע שהילד מגיע לספר לכם משהו.
• שמרו על קשר עין כשאתם מקשיבים לו.
• שאלו שאלות פתוחות בכדי שהוא יספר ויעלה כמה שיותר פרטים בקשר לחוויה שעבר.
• הכירו את מערכת הלימודים ואת פעילויות החוגים השונים בכדי שתוכלו לשאול שאלות רלוונטיות.
• אם תצליחו להכיר ולזכור את שמות ילדי הכיתה, יקל עליכם הדבר לשאול שאלות שיזכו אתכם בתשובות כמה שפחות לאקוניות.
• פנו את מלוא תשומת הלב לילד. שכחו רגע מהעבודה, מהסלולארי, מהחברים או מכל דבר אחר. כרגע הילד צריך אתכם ואתם כאן בשבילו.
• זה נכון שהוא ילד אבל הוא יודע מה הוא אומר והוא יודע מה הוא רוצה, לכן דברו אתו בגובה העיניים.
• שתפו את הילד בחוויות שלכם בכדי שיבין גם הוא כי לכולם יש בעיות וכדאי מאוד שגם הוא יספר וישטח אותן לפניכם.
• תנו דוגמאות מחייכם והסבירו לילד כי במקרים רבים יש לבטים ודילמות הדורשים ייעוץ.
• כדאי שהשיחה תתקיים במקום שנוח לילד.
• נסו לארגן זמן קבוע לשיחות כאלו, כמו למשל לאחר ארוחת ערב, כשהבית רגוע יותר.
• חיבוק, חום, אהבה, אין דברים יותר חשובים מאלו, הורים יקרים. 

• כשהוא כבר מדבר אל תציקו לו ואל תתקנו את שגיאות השפה שלו.
• השתדלו כמה שיותר שלא להגיב בפחד, בדאגה או בפתיחת חקירה קשה.
• אם הילד נעצר לפתע, אל תלחצו והסבירו לו שברגע שיהיה מוכן לכך אתם תהיו זמינים בשבילו.
• התגמשו מעט לגבי זמן הארוחה המדויק או זמן המקלחת אם הילד מעוניין לדבר או שהוא בדרך לכך.
• אל תשללו ייעוץ מקצועי ברגע שאתם מבינים כי הדבר "גדול" עליכם. 

הקשר עם הילד חייב להיות רציף למרות שלא תמיד יש זמן או אנרגיה לכך. שיתוף הפעולה שלכם הוא הזרז לשיתוף הפעולה של הילד.