הילד הדיגיטלי

דווקא בגלל קצה ההתפתחות הטכנולוגי המואץ, מצב שבו עד לפני מספר שנים האינטרנט עדיין לא מילא תפקיד כה משמעותי כשם שהוא ממלא היום, הרשת החברתית הקיימת זה כשש או שבע שנים, הסמרטפונים הקיימים עוד פחות זמן מכך בשוק והטאבלטים שרק בשנה שנתיים האחרונות תופסים תאוצה בקרב הצרכנים – המידע עדיין אינו קיים. כמות המחקרים בנושא השפעות העולם הוירטואלי על הילדים ותפקיד ההורים במרחבים אלו היא מועטה ואינה מבוססת דייה ולו כיוון שעדיין לא חלף זמן מספיק כדי לבדוק מה הן ההשפעות ארוכות הטווח של החיים הוירטואליים על הילדים וחינוכם.
 

כבר היום ברור כי להתנהגות בריונית וירטואלית ישנן השלכות דומות מאד במהותן להשלכות של חשיפה לבריונות בחיים הפיזיים. ניתן להכנס למצבי דכאון וחרדה ואף לפתח תסמינים גופניים כתוצאה מלחצים אלו.

כדי למלא את התפקיד ההורי, על ההורים לקחת חלק פעיל בעולמם של הילדים. לפקח, לערב, לשמש דוגמה אישית ולהדריך את הילדים. עליהם לקיים הסברה בנושא הסכנות הטמונות בזרים באינטרנט ולהיות מודעים, רגישים ומגיבים למצבים חברתיים וירטואליים שונים להם ילדם חשוף – בין אם כפוגע או כנפגע.

קביעת הגבולות המוגדרת נעשית לא רק עבור הילדים אלא גם עבור ההורים. לדוגמה, הורה בר מזל המאושר לחברות בפייסבוק של ילדו צריך להגביל את עצמו בהתערבות באינטראקציות הוירטואליות של הילד ולשמור את תגובותיו לשיחות פנים אל פנים.

העולם הוירטואלי אמנם כולל סכנות רבות עבור הילדים אך גם פותח בפניהם אפשרויות שלא היו פתוחות בפניהם קודם לכן. היכולת להיפתח ולפתח מיומנויות חברתיות, גם על ידי ילדים שבעבר הרגישו דחויים, להביא לידי ביטוי יצירתיות בדרכים חדשות ומקוריות, היא יכולת שלא הייתה קיימת בעבר. תפקיד ההורים הוא לסנן את הרע ולדעת להשאיר את הטוב, לפקח ולהדריך, לחזק כאשר צריך ולהגביל ועל מנת לעשות את כל אלו עליהם ללמוד ולהכיר את עולמם של ילדי דור ווב 2.0.